סוד ישרים, יום ב' דפסח ד׳Sod Yesharim, The Second Day of Pesach 4
א׳וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל וגו' והבאתם את עמר ראשית קצירכם אל הכהן וגו' (אמור כ"ה) הנה הקרבן עומר חלוק מכל הקרבנות כי כל הקרבנות אינו חל עליהם החיוב עד אחר שנגמרו בשלימות כמו שמצינו במצות בכורים אין הפירות חייבים בבכורים עד שנגמרים כדאיתא במס' בכורים (פרק ג') כיצד מפרישין הבכורים יורד אדם בתוך שדהו ורואה תאנה שבכרה וכו' ומבואר שם אף שבשעת הפרשה אינו נגמרה עדיין אבל בשעת הבאה צריך שיהי' נגמרה בשלימות וכן השמן למנחות איתא בגמ' שם מגרגרו בראש הזית היינו ממקום שנגמר בישול הפרי בשלימות וכמבואר בזוה"ק (אמור צ"א:) טעם על מה שנאמר והי' שבעת ימים תחת אמו בגין לאתישבא בי' ההוא חילא ואתקיים בי' ובמה יתקיים בי' כד ישרי עלי' שבת חד וכו' פירוש כדי שישיג האדם קנין בהדבר כי טרם שיעבור עליו שבת חד אין עדיין לאדם בזה שום קנין והוא כמו שמנחת עדיין בבי גזא דמלכא ואינו כלל ברשותו של אדם ואיך יטול מבי מלכא ויתיב לבי מלכא וכמבואר (שם שמיני ל"ח.) מאן דשדר דורון למלכא חמיתון דנסיב מבי מלכא ויהיב למלכא אלא דורנא לשדרא למלכא מבי אחרא אצטריך ולא מבי מלכא וכו' כי עיקר הקרבן הוא רק שיקריב אדם מקנין שלו לזה כשיעבור עלי' שבת חד אזי נגמר בזה גבי האדם הקנין בשלימות שיהי' נחשב שלו אז ירצה לקרבן. אבל החיוב מעומר הוא דוקא קודם גמר הפרי כדכתיב אביב היינו בעת שעדיין לח טרם שנגמרה כל צרכה כדאיתא בגמרא (מנחות ע':) מצותו לבוא מן הלח וכו'. וכן מצותו לקצור בלילה וכו' ובכל הקרבנות הוא מצות עשיותן דוקא ביום. וגם הוא מאכל בהמה שהוא רק הכנה למאכל אדם וזה הכל מרמז אשר מצות עומר מורה שכאן הוא המצוה למסור את הטובה בחזרה להשי"ת עוד טרם בואה אל תפיסתו בשלימות והוא יען שהאור שמשפיע השי"ת בזה החג הוא שלא בהדרגה בדרך דילוג ואינו כלל בתפיסת אדם. ונגד זה צריך האדם ג"כ למסור הכל להשי"ת בדרך דילוג היינו קודם שבא עדיין לתפיסתו וע"י זה יחזור השי"ת הטובה עם זה האור שמלפנים הי' בדילוג שיהי' הכל בהדרגה בתוך התפיסה של אדם וזהו ענין מאמרם ז"ל בגמ' הביאו לפני עומר בפסח כדי שיתברך לכם תבואה שבשדות היינו כי העומר הי' בא משלש סאין מנופה בשלש עשרה נפה ועומר עשירית האיפה וזה מורה שאחר כל הברירים נשאר חלק העשירי שהוא זכה ומנוקה מאוד וזה החלק עשירי צריך האדם למסור בחזרה להשי"ת היינו אחר שמברר אדם עצמו היטב בכל המדות עד לך ה' הממלכה עכ"ז ידע ברור הגם שהציב השי"ת בזה העולם תפיסה כזו שאין מלך בלא עם כדי שיקבל עליו האדם עומ"ש ברצונו ובבחירת דעתו מ"מ באמת הוא השי"ת מלך גם בלא עם אף בלתי רצונו ובחירת דעתו וזהו הביאו לפני עומר בפסח כדי שיתברך לכם וכו' היינו כדי שירד השי"ת נגדו מכתרא לכתרא ומנזרא לנזרא בגודל הדרגה עד שיזדווג זה האור ית' שהי' מקודם בדילוג להיות ביחד עם עבודת תפיסת אדם וזהו כדי שיתברך לכם התבואה שבשדות שהוא מאכל אדם שרומז על אור הבא בתפיסת אדם. וזהו נמי שאיתא בגמ' (מגילה ט"ו.) אתיי מלי קמצא דידנו ודחי עשרת אלפי ככרי כסף דידי היינו כי טענת המן הי' מאחר שקרבנכם הוא עומר שעורים שהוא מאכל בהמה וזה מורה שהשי"ת יברר אפילו הלבושים הגסים שלכם א"כ אין מהצורך עוד לשום עבודה. כי כמו כן יכול השי"ת לברר אפילו הלבוש שלי ג"כ אף בלתי עבודה. ועל זה השיב מרדכי רשע עבד שקנה נכסים הנכסים למי כי נכסים הוא כמאמרם ז"ל במד' (פ' מטות) לכך נקרא שמם נכסים שנכסין מזה ונגלין לזה וכו' היינו כי השי"ת אומר כדכתיב לי הכסף ולי הזהב אמר ה' ואצל מי גנז השי"ת הכסף והזהב. גבי אדם כזה שיכול למסור בחזרה כל מאודו להשי"ת אותו מאמין השי"ת לגנוז אצלו כל הכסף והזהב שלו כי כל היכא דאיתא אף בידו של זה האדם ג"כ בי גזא דרחמנא איתא אבל מי שאוחז את הטובה בחוזק יד ודוחק אותה אצלו לומר שלי הוא ואין בכוחו למסור אותה בחזרה להשי"ת. אומר השי"ת נגדו לי הכסף ולי הזהב ולא נשאר ביד זה האדם כלום ומה שאנו רואין כסף וזהב ביד עוברי רצונו אכן אין להם באמת שום קנין בזה הכסף וזהב ולהשי"ת יש בזה כוונה עמוקה ומנהיג עמהם למעלה מתפיסת דעתם וכל הטובה הוא באמת עדיין ביד השי"ת והם אינם נחשבין בעלים על הטובה רק כשומרים נחשבין יען שבעצם הטובה אין להם באמת שום קנין וזהו שהשיב לו מרדכי רשע עבד שקנה נכסים עבד למי ונכסים למי היינו כי כיון שאנו מבוררין בי"ג נפה והחלק עשירי שהוא מנוקה מאוד ג"כ אני יכול למסור בחזרה להשי"ת ומפאת זה אני באמת עבד ה' והאי עבד אדון כל הארץ נקרא נמצא ממילא שאני האדון ואתה עבדי כי כל העולם לא נברא אלא בשבילי ומאחר שאתה עבדי ועבד שקנה נכסים עבד למי ונכסים למי לזה אתי קמצא דידי ודחי עשרת אלפים כספי דידך משום שאין לך בהם שום קנין לזה אין אתה יכול לפעול כלום עמהם וקמצא דידי דחה אותם כי ע"י זה הקומץ נתברר שאתה לא נבראת בעולם רק בשבילי כדי שאראה בנקמתך ועל ידי אבודך יתגדל הכבוד שמים ובעשרת אלפים ככרי כסף אין אתה נחשב אלא לשומר דידי עד עת בא דברו ויהי' נתגלה לעיני כל שעיקר הקנין מהעשרת אלפי ככרי כסף הוא שלי וכמו שהי' אח"כ באמת כדכתיב ביום ההוא נתן המלך אחשורוש לאסתר המלכה את בית המן כי קנין בעצם הטובה הי' רק למרדכי וכן מצינו כמה פעמים שצריכה הטובה להתעלם בידי זרים שאין להם בה שום קנין ושייכות כלל עד עת בא דברו אז נתגלה למפרע מי הוא שהי' לו שייכת לאותה הטובה שהטובה נבראת רק בשבילו כמו שמצינו בגמ' (ע"ז דף מ':) פעם אחת חש רבי במעיו וכו' אמר לפניו ר' ישמעאל בר' יוסי פעם אחת חש אבא במעיו והביאו לו יין של תפוחים של עכו"ם של שבעים שנה ושתה ונתרפא וכו' בדקו ומצאו אחד שהי' לו שלש מאות גרבי יין תפוחים של שבעים שנה ושתה ונתרפא אמר ברוך המקום שמסר עולמו לשומרים וכו' זה הוא כמו שביארנו שעיקר הקנין בזה היין תפוחים של שבעים שנה הי' באמת שייך רק לרבי אכן כל עוד שלא הי' נצרך לרבי הי' מפקיד השי"ת אותו לשמרו היטב אצל זה העכו"ם וזה העכו"ם הי' שומר אותו באמת היטב כי בדעתו הי' נדמה לו ששומר את שלו כי הוא בעל הבית על אותו היין אמנם באמת לא הי' זה העכו"ם שום בעל הבית עליו רק שומר כי עיקר הקנין הי' שייך לרבי והא ראי' בעת שהי' נצרך לרבי נתגלה מפורש שכל השבעים שנה שהעכו"ם שמר את היין הי' שומר רק בשביל רבי לזה הי' רבי מברך ברוך המקום שמסר את עולמו לשומרים:
1