סוד ישרים, יום ב' דפסח ה׳Sod Yesharim, The Second Day of Pesach 5
א׳כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם וקצרתם את קצירה והבאתם את עמר ראשית קצירכם אל הכהן וגו' הנה אצל חרישה וזריעה לא מצינו שום מצות עשה רק מצות לא תעשה לא תחרוש בשור וגו' שדך לא תזרע כלאים. אכן משעת הקצירה מתחיל מצות עשה כמו שנאמר וקצרתם את קצירה והבאתם את העמר ראשית קצירכם וגו'. והענין הוא כי זריעה רומז על אמונה כדאיתא בגמ' אמונת זה סדר זרעים וכמבואר במדרש (ש"ט י"ט) שמאמין בחי העולמים וזורע וכן יש בעבודת השי"ת שמסלק אדם ומסיר מעצמו כל מיני נגיעה בעד כבוד שמים זה נקרא בדברי תורה זריעה ואח"כ כשבא בחזרה אצל האדם כמו שנאמר ונתנה הארץ את יבולה וכמו שביארו ז"ל מה שאתה מוביל לה היינו שנצמח להאדם כפי זריעתו עד שניכר פעולת זריעתו מפאת הצמיחה אזי יש מצות עשה לחזור זאת הצמיחה ג"כ להשי"ת וזה הוא הטעם מכל הראשית הנאמר בתורה שמחויבים לתנם לכהן. בכור ובכורים. ותרומה שהוא ראשית דגנך. וחלה שהוא ראשית עריסותיכם. ועומר שהוא ראשית קצירכם. שכל זה הוא במקום שהתחיל להיות הכרה לפעולת אדם. שצמח מעשיו. מחויב האדם לחזור ולזרוע גם הצמיחה הזאת להשי"ת כדי שיבין ויכיר היטב אשר אין אצל השי"ת כמו מכונה מלאכתיות שאם יזרע אדם לתתא מוכרח השי"ת להשפיע לו מלמעלה אלא שידע ברור שכל הצמיחות מהשפעתו ית' המה רק מרצונו הטוב והפשוט ית' בלי שום הכרח כלל ח"ו לכן קודם הקצירה כל זמן שאינו ניכר עדיין הצמיחה מפעולת אדם לא שייך שום עשה והחילוק בין הזריעה שמקודם הקצירה להזריעה שאחר הקצירה שהוא נתינת הראשית. הוא זה. שבהתחלת הזריעה הוא שפע הצמיחה באור חוזר ואינו רוצה עדיין להנתן להאדם כי האתוון הם למפרע. משא"כ אח"כ כשחוזר האדם לזרוע הצמיחה ראשונה בזה שנותן הראשית להשי"ת אזי האתוון הם כסידרן וצמיחת השפע נעשה באור ישר היינו שהשי"ת אומר אז שטוב וישר לפני מאוד שיהי' כל מיני השפעה גבי זה האדם. וזה הענין הי' נמי כאן ביציאת מצרים כי גלות מצרים הי' ענין זריעה שיעקב אבינו האמין להשי"ת כמו שנאמר אנכי ארד עמך מצרים ואנכי אעלך גם עלה. לזה אחר שצמח הזריעה של יעקב אע"ה ויצאו ישראל ממצרים נאמר ויסעו בני ישראל מרעמסס סכותה כשש מאות אלף וגו' וכמבואר בזוה"ק (שמות ד':) ויסעו בני ישראל מרעמסס סכותה כשש מאות אלף רגלי וגו' שש מאות לא נאמר אלא כשש מאות כגוונא דנפקו אלין כך נפקו אלין וכו' כי ענין סכות הוא כמו שמצינו גבי יעקב אע"ה ויעקב נסע סכותה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סכות היינו שתכלית שלימתו של יעקב אבינו נגמר אחר שנסע סכותה כמו שנאמר מיד אח"כ ויבא יעקב שלם וגו' היינו כי אחר שראה יעקב אבינו ע"ה שהשי"ת הי' מגביהו ומנשאו על כל צבא מעלה וכדכתיב וישר אל מלאך וגו' עד שאין שום שלימות לכל הבריאה עם הצבא מעלה מבלעדי יעקב אבינו לכן הי' רוצה יעקב לברר זאת מדוע באמת הוא כך לזה בירר עצמו בכל מיני ברורין עד שנאמר עליו והוא עבר את פניאל היינו שהתיצב לפני השי"ת בהתבטלות הגמור על זה רומז מלת פני אל וכדאיתא בזוה"ק (קדושים פ"ז.) לפני לא נוצר אל דא יעקב אבינו ועל זה נמי רומז ויעקב נסע סכותה להורות שעיקר מקומו של יעקב אבינו הוא באוירא דעלמא כי סוכה מורה על אוירא דעלמא (כמבו' בסוד ישרים סוכות יעו"ש) ועל זה נאמר מיד ויבוא יעקב שלם וגו' להורות שעל ידי גודל יגיע כפו מברורי עבודתו האיר לו השי"ת זה השלימות וככה הי' כאן לאחר שהוציא השי"ת את ישראל ממצרים וחפץ להנחילם ארץ ישראל שיהי' לישראל מקום קבוע לכן הוצרכו מקודם לברר א"ע ולהיות בסכות להראות מדוע באמת בחר בישראל דווקא והוציאם ממצרים ליתן להם מקום קבוע משום שעיקר מקומם של ישראל הוא באוירא דעלמא וזה הי' נמי הענין מכל המסעות שבמדבר שהי' צריכין ישראל קודם ביאת הארץ כי כל הברורים של ישראל שהי' אחר יציאת מצרים הי' כמו נתינת הראשית שאחר הקצירה ועי"ז הי' זוכים לאור ישר ולקביעות מקום שהוא ירושת הארץ. ולכן אחר הזריעה שהי' בגלות מצרים נצמח לישראל הזווג האמתי שהוא יחוד קב"ה ושכינתא. וזה הוא ביום ראשון של פסח לזה ביום שני של פסח נאמר והבאתם את עמר ראשית קצירכם אל הכהן כי אז הוא הקצירה:
1