סוד ישרים, יום ב' דפסח ז׳Sod Yesharim, The Second Day of Pesach 7
א׳כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם וקצרתם את קצירה והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן וגו' בגמ' (מנחות פ"ד:) למד מזה ר' יוסי בר' יהודה שלא נתחייבו בעומר קודם שנכנסו לארץ וכו' והענין הוא כדאיתא בזוה"ק (וילך רפ"ג:) כל יומוי דמשה אכלו ישראל לחם מן השמים כיון דאתא יהושע מה כתיב וישבות המן ממחרת וגו' ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח מה בין האי להאי אלא דא מלעילא דא לתתא כל זמנא דמשה אשתכח גופא דשמשא שליט ונהיר לעלמא כיון דאסתליק משה אתכניש גופא דשמשא ונפיק גופא דסיהרא וכו' היינו כי בימי מרע"ה הי' אור השי"ת מאיר מפורש בבהירות עצום בלי התלבשות כלל והכירו מפורש איך שמקבלים בכל רגע ורגע שפע החיים מהשי"ת ומזה השפע הי' כל המזון שלהם ועל זה רומז המן שהי' לחם מן השמים בלי פעולת אדם ולכן לא הי' נמצא בו שום פסולת כלל כי עיקר הסתעפות הפסולת הוא רק מזה שנדמה להאדם שיש לו מצדו איזה כח בהמאכל אבל כאשר מכיר האדם היטב כמו שהוא באמת שאינו ניזון רק מן מוצא פי ה' ממילא אין כלל שום פסולת. ואז בימי משה הי' התגלות הרצון ית' מפורש בלי שום כח כלל מתפיסת אדם הגם שבאמת הוא תמיד עיקר המזון המחי' את האדם רק המוצא פי ה' הכמוס בהמזון כי לא גוון הלבוש מהלחם מחי' את האדם כי אם המוצא פי ה'. אכן יען שאין בכח האדם לסבול בהירות אור כזה לכך נעלם האור מהמוצא פי ה' בכמה לבושים עד שנדמה להאדם שניזון ומתפרנס מגוון הלבוש של הלחם ומפאת זה נסתעף פסולת מכל מזון אבל בימי מרע"ה הי' אור הרצון הזה בהתגלות מפורש לעיני כל שאין שום לבוש וכח אחר בעולם המחי' זולת המוצא פי ה' המחי' והמהוה כל הדברים שבעולם ועל זה הענין איתא בזוה"ק (פנחס רמ"ג) ש' תלת גוונין דקשת אות ברית הקשת בת יתודה שבת מלכתא. ואית לה שית דרגין תחות שולטנותא דאינון ששת ימי המעשה דכלילין במט"ט דעלייהו אתמר ששת ימים תעשה מלאכתך אבל בת יחודה שבת לה' וכו' כד שלטא האי ט"ל אסרו חכמים ארבעים מלאכות חסר אחת ואתקריאו אבות מלאכות על שם דאינון לקבל אבהן דשליט עלייהו ט"ל דאיהו ארבעים חסר אחת וכו' ובגין דט"ל שלטא בשבת דאיהו ה' אין לוקין בשבת והאי ט"ל לאו איהי כט"ל דחול מסטרא דעבד מט"ט וכו':
1
ב׳היינו כי ט"ל רומז לעצמית הרצון המשולל לבוש ולכן אמרינן בגמ' (תענית ד') טל לא מעצר והיינו כי גשם מורה על התלבשות הרצון בלבוש גשמי מצד תפיסת אדם משא"כ טל הוא בלי לבוש כלל רק בהירות הרצון כמו שהוא בהמקור ית' והוא אור החיות השופע בהעלם בכל דבר שבעולם והוא המוצא פי ה' המחי' והמהוה כל הדברים ולכן בברכת יצחק שהוא אתה גבור מזכירין מוריד הטל כי הטל רומז על זה הרצון השופע חיים בכל הדברים שבעולם שבאמת אין בעולם שום חיים בלתי השפעות החיים מזה הרצון וזה הוא נמי מדת הגבורה של יצחק אבינו להאיר בעולם הזה דאית דין ואית דיין היינו שאין שום כח כלל לשום נברא מצדו כי אם בכל רגע ורגע מוכרח לקבל מחדש כח החיים מהשי"ת לכן אומרים בברכת יצחק אבינו תחיית המתים כי הטל שעתיד הקב"ה להחיות בו את המתים נתעורר רק מצד מדת יצחק אבינו כי מצדו נתעורר הכרה בכל הדברים שבעולם שכל החיים הנמצא בהם הוא רק מה שהרצון ית' שופע בתוכם ועל זה הרצון רומז טל שהוא בלי פעולת אדם כלל אמנם יען שכל חפצו ית' הוא שיהי' ניכר השפע מזה הטל גם בזה העולם שיהי' ניכר זה הרצון עליון גם בתפיסת עולם הזה בכל הפעולות ולכן העריך הרצון ית' שיהי' טלא דחול היינו כי בחול הולך השפע ע"י עבד מט"ט כמבואר בזוה"ק (סבא משפטים) להורות שהשפע נתלבש ויורדת דרך אמצעי דרך פעולת אדם כי בחול מקבל אדם השפע ע"י פעולותיו אף שעיקר חיותו הוא תמיד מן המוצא פי ה' שהוא בלי שום התלבשות אכן בימות החול נתלבש אור הזה ומקבלים אותו ע"י כמה מסכים ולבושים. אולם ביום שבת אז ניכר מפורש זה האור שאין שום כח הפועל זולת השי"ת לבדו ואין עוד שום כח בעולם כי אז שובתים כל פעולת אדם וניכר אור הטל הזה מפורש ומבין שפיר האדם שניזון רק מעצמית אור עליון מרצונו הפשוט ית' בלי שום פעולה מצדו כלל וזה אור הטל הנתגלה בשבת נקרא בזוה"ק טלא דיעקב כדאיתא (שם יתרו פ"ג.) והאכלתיך נחלת יעקב אביך כמה דכתיב ויתן לך האלהים מטל השמים וגו' והיינו נחלת יעקב וברכתי' דבריך יצחק ליעקב על האי שמים אתמר וברכי' בברכתא דזמינין בנוי דיעקב לאחיא בההוא טלא לזמנא דאתי דכתיב ויתן לך האלהים מטל השמים וגו' דבי' זמינון מתיא לאחי' לזמנא דאתי דנפיק מעתיקא לזעירא דאנפין ושריא בהאי שמים וכו' היינו שיעקב אבינו הכיר תמיד באור הטל הזה הנקרא טל דשבת השופע חיים בכל הדברים שבעולם וזהו שאיתא בתקוזה"ק המילוי של יה"ו בגמטרי' ט"ל והיינו כי מילוי אותיות רומז על הרצון ית' שהכבוד שמים יתגדל ויתמלא בכל העולם כדכתיב ועתה יגדל נא כח ה' ומבואר בזוה"ק (שלח קס"א:) כח ה' ההוא חילא דאתי מעתיקא קדישא יגדל נא דיתרבי ויסגי לעילא ולעילא ויתנגד ויתמשך לתתא וכו' היינו שיתמשך ויתפשט כבודו ית' בעולם ע"י עבודת ישראל ולכן זה המילוי בלי ה' אחרונה בגמטרי' טל לרמז שעיקר המחי' הכל הוא זה הטל היינו זה הרצון שיהי' התפשטות כבודו ית' בעולם וזה הרצון הנקרא טל הוא המפתח שבו פתח השי"ת הארת כבודו שינהיר גם בזה העולם אולם בימי משה הי' זה הפתח פתיח לגמרי בהתגלות מפורש שאין עוד מלבדו רק זה הרצון המנהיג את עולמו וזהו שאיתא שם כל זמנא דמשה אשתכח גופא דשמשא שליט ונהיר לעלמא. כיון דאסתליק משה אתכניש גופא דשמשא ונפיק גופא דסיהרא וכו' היינו שבא זה הרצון הבהיר בהתלבשות ומסכים של זה העולם ולכן הוא מיום הסתלקות מרע"ה עד שאכלו ישראל מעבור הארץ שהוא ט"ז בניסן ט"ל ימים. להורות על החיבור מאור העליון לתפיסת אדם כי עד מנין ט"ל אין הפסק עדיין בין אור הבהירות להתלבשות התפיסה מעוה"ז כמבואר במקומו ולכן לא נתחייבו בעומר קודם שנכנסו לארץ כי במדבר הי' בחינת טל דשבת רק אחר שנכנסו ישראל לארץ שאז התחיל השפעות אורו ית' להתלבש בפעולת אדם בחרישה וזריעה וקצירה ומפאת זה שהתחיל טל דחול יוכל לדמות לאדם שיש לו איזה כח בפעולותיו אזי נתחייבו ישראל בעומר כי במצות עומר נתעורר גבי האדם זה האור שיכיר היטב שאין לו שום כח זולת השי"ת:
2