סוד ישרים, ליל שביעי של פסח י״טSod Yesharim, The Seventh Night of Pesach 19
א׳ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים וגו'. כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה קודש ישראל לה' וגו'. לכתך אחרי במדבר ביאר אאמו"ר הגה"ק זללה"ה שהוא כמו שמבואר בהאר"י הק' ז"ל (לקו"ת ירמי') שבדור המדבר הי' הזווג פנים באחור והוא כמו שנת' אשר זאת שלא הראה להם השי"ת שום הארת פנים זה נקרא זווג פנים באחור הגם שבהזווג פנים בפנים היינו בהתגלות אלהית מפורש על זווג כזה נאמר כי לא יראני האדם וחי אכן כשמראה השי"ת הארת פנים אף שמצד האדם מוכרח להנהיר דרך כמה לבושים עכ"ז נקרא הזווג פב"פ כי אהבה מהארת פנים ניכרת. אפילו בהלבוש האחרון כמו שמצינו בזוה"ק (צו ל"א.) על הפסוק זאת מנוחתי וגו' לזמנין קארין להאי חברי' כלהו דכורא וכו' והכא קרא נוקבא קרא לי' אמר ר"י הכא שמיע לי מבוצינא קדישא בשעתא דזווגא אדווג כחדא בכללא חדא אתקרי נוקבא בשמא דדכורא דהא כדין ברכן דמטרוניתא אשתכחו ולא הוי בה פרישותא כלל וכו' והענין הוא כי בכל אבר ואבר של הצורת אדם הציב השי"ת פעולה מיוחדת להכיר מתוכה אורו ית' כדכתיב מבשרי אחזה אלוה (איוב) וכמבואר בתקוני זוה"ק (ד' י"ג:) בפרצופי' אשתמודע היינו ע"י פרצוף פנים יכולין להכיר עומק רצון הפנימי של כל הגוף כי גם השפעות הידים ניכרת ע"י הארת פנים מהפרצוף וזהו בפרצופי' אשתמודע. וכן הוא כל פעולה מיוחדת שמכיר האדם על ידה עומק אור רצונו ית' זאת הפעולה נקראת גבי זה האדם המכיר בפרצופי' אשתמודע כי אצל זה האדם המכיר בסבת הפעולה את האור נקרא הכרתו זווג פנים בפנים כענין שמצינו גבי אאע"ה שעיקר הכרתו הי' אצלו ע"י הפעולה ממצות מילה כדאיתא במדרש רבה (פ' וירא) שאמר מבשרי אחזה אלוה אם לא אמול א"ע מהיכן נגלה עלי הקב"ה אילולא שעשיתי כן מהיכן ה' הקב"ה נגלה עלי וירא אליו ה' וכו' הגם ששמר אאע"ה את כל התורה כדכתיב עקב אשר שמע אברהם בקולי בכל זאת הי' צריך שיפתח לו פתח ושער מיוחד שעל ידי אותו השער יהי' לו הכרה מפורשת ואותו השער הי' אצלו הפעולה ממצות מילה ולא הי' אפשר לאאע"ה לקיים מצות מילה בשלימות הגמור אם לא שיקיים וישמור היטב את כל התורה כלו אבל עיקר ההכרה הי' אצלו ע"י הפעולה ממצות מילה והכרת אור רצונו ית' שהוא מפורש כ"כ ע"י פעולה מיוחדת ההכרה כזו נקרא זווג פנים פנים. ועל זה איתא שם בפרצופי' אשתמודע. אמנם באופן אחד יש יקרות ביותר כשהזווג הוא פנים כאחור בבחינת לכתך אחרי הגם שאהבה מזה הזווג הוא מוסתרת ואינו בהתגלות מפורש אכן ההכרה מזה הזווג אינו בא דוקא ע"י פרט מפעולה מיוחדת נמצא שזאת ההכרה כולל הכל ודוקא ע"י זווג כזה שהוא לכתך אחרי יש הכרת הכלל של כל הפרטים ועל זה הזווג רומז הקשר של תפילין. כי ענין תפילין הוא כמאמרם ז"ל בגמ' (ברכות) בתפילין דמארי עלמא מה כתיב מי גוי גדול ומי גוי גדול וכו' וזה האור חילק השי"ת כדאיתא בגמ' (ר"ה ל"א). שחילק את מעשיו ומלך עליהם היינו שחילק את אור הדברי תורה לכמה וכמה פרטים כדי שיהי' בהם תפיסה להבריאה ואח"כ הצפין השי"ת לישרים את כל הד"ת וקבע אותם בהפעולה של תפילין ומזה הכלי של תפילין בוקע האור לחוץ עד וראו כל עמי הארץ וגו' הרי שיש הכרה מפורשות באור רצונו ית' ע"י מצות תפילין. וענין קשר של תפילין הוא כדכתיב וראית את אחורי ומתרגמינון ותחזי ית דבתרי היינו שבהוה אי אפשר לראות את האור כי האור אינו בהתגלות מפורש כי אם שיכולין שפיר להוכיח שישראל נקשרים בשורש רצונו ית' מזה שהמה רודפים תמיד אחריו ית' ומבקשים בכל לבם ונפשם כבוד שמים בלי שום טעם וידיעה ואין להם שום הבנה בזה אלא שנקבע בלבם כמו טבע אהבה עזה וחשק לעבודת ה' והגוף אוהב בטבע לסבול עול מצות בלי שום טעם והבנה כלל כדאיתא בירושלמי מחזיקנא טיבותא לרישא כד מטי למודים מנפשי' כרע ומזה מוכח שיש לו תפילין על מוחו בראשו היינו שהשי"ת עומד נוכח זה האיש פב"ב וחפץ בו ומזה כרע נפשי' במודים גם בלא דעתו כי הוא נקשר בעומק לבו בשורש רצונו ית' וזהו וראית את אחורי היינו שאמר השי"ת למרע"ה מזה בעצמו שאיננו מראה מפורש לישראל הארת פנים שלי ואין להם בהתגלות מפורש שום טעם והבנה ובכל זאת המה רודפים אחרי תוכל שפיר להוכיח שהמה נקשרים בעומק רצונו וישראל עלה במחשבה תחילה טרם כל העבודות זה הוא הענין מקשר של תפילין. וזהו נמי הענין שמשבח הכתוב לכתך אחרי במדבר שהי' גבי דור המדבר שנקרא בהאר"י הק' ז"ל זווג פנים באחור כי לא הי' אצלם שום פעולה מיוחדת שיהי' להם על ידה הכרה מפורשת באור רצונו ית' רק שהגוף הגשמי שלהם הי' חפץ בטבע לבקש ולרדוף אחר רצונו ית' בלי שום טעם והבנה כלל מזה מוכח שהם נקשרים בשורש רצונו ית' לא ע"י איזה פרט מפעולה מיוחדת אלא שבעומק לבם מנהיר כל רצונו ית' שנקרא אור כללי ומשבח עוד הכתוב את ישראל ואמר בארץ לא זריעה. היינו כי לבקש ולרדוף אחר קנין כזה שכבר הי' לו להאדם בזה איזה זריעה אינו חידוש כ"כ אבל הדור המדבר לא הי' להם עדיין שום זריעה והא ראי' שלא היה עדיין שום קנין בקביעות בפעולות המצות ובכל זאת הלכו אחרי מזה מוכח כדמסיים שם קודש ישראל לה' וגו' היינו שישראל עלו במחשבה. וזהו הענין מזאת הפרשה ויהי בשלח פרעה את העם וגו' וכמבואר במדרש שלוח הזה לויה כד"א ואברהם הולך עמם לשלחם וכו' ולהיות כשנגמר הבירור של ישראל נגד האומה אז מגיע להאומה שישראל מבוררים נגדה התבטלות. אכן כל עוד שלא נשלם הבירור של ישראל נגדה ויש עדיין טענה על ישראל יש נמי עדיין קיום הוי' להאומה המנגדת לישראל כי ישראל צריכין עדיין לזאת האומה כדי שיהי' מראים את מעלתם נגדה עד שיבררו א"ע בשלימות נגד האומה אז יאפס מהאומה כל קיום הויתה. ולזה כאשר ראה מרע"ה שפרעה מלוה את ישראל נמצא שיש לו עדיין חיבור עמהם והבין שעוד לא נשלמו ישראל את בירורם בשלימות לכן ויקח משה את עצמות יוסף וגו' וכמבואר (בימי השלוח הק') עצמות יוסף רומז על יראת חטאו קודמת לחכמתו היינו כי הכרה שהוא גבי האדם ע"י גודל חכמתו בהבנת תפיסתו הכרה כזו צריכה להרבה בירורים שצריך נמי לברר א"ע כפי חכמתו והבנת תפיסתו ועל זה איתא בזוה"ק בחכמה אתברירו ויען שישראל לא הי' מבוררים בשלימות כי הי' עליהם טענה הללו והללו וכו' הי' עדיין קיום למצרים כדי שישראל יבררו א"ע נגדם. ולכך לקח משה את עצמות יוסף להראות בזה שגם הגוף הגשמי של ישראל הוא מלא יראת ה' בלי שום חכמה והבנה כלל אלא שנטבע כך בגופם לבקש ולרדוף אחר רצונו ית' גם בלי דעתם מזה מוכח מפורש שישראל עלו במחשבה תחילה טרם כל ברורי עבודתם כי הם חלק אלהי ממעל כדכתיב כי חלק ה' עמו ובעתיקא תלי' וכאשר מאיר זה האור נתבטלו המצרים ממילא והלכו לאבדון וזהו שמסיים הכתוב שם קודש ישראל לה' וגו' וכמבואר בזוה"ק (אמור ק':) בגין דמלכא קודש אקרי דכתיב קדש ישראל לה' דנטיל מאתר דאקרי קדש כדין אחותי בת אבי הוא וכו' היינו שישראל נקראים קדש בלא וא"ו שהוא למעלה מפעולת אדם כי וא"ו לעילא ליכא וכמו שמבואר (שם בר"מ צ"ג) אמאי אקרי לעילא קדוש דהא תמן וא"ו לא אשתכח אלא וכו' כיון דישראל קאי מקדשי סלקו מתתא לעילא יקרא עלאה עד דאסתלק וא"ו רזא דשמים עלאין לעילא היינו שפעולת ישראל יש להם מקום לעילא זה נקרא דאסתלק וא"ו רזא דשמים לעילא כיון דאינון שמים אסתלקו לעילא' נהיר ההוא קדש בהוא וכו' היינו שיהי' ישראל נקראים קדש בלא וא"ו גם בלא עבודה שלהם כדאיתא בתנא דבי אליהו שני דברים יש בעולם ואני אוהבם אהבה גמורה ואינו יודע איזה מהם קדמה תורה וישראל דרכן של בני אדם לומר תורה קדמה ואני אומר ישראל קדמו שישראל עלו במחשבה תחילה היינו טרם כל עבודות לזה נקראים ישראל קדש בלא וא"ו משום שוא"ו מורה על פעולת אדם ובחמת הם ישראל קדש לה' בלא וא"ו למעלה מפעולת אדם:
1