סוד ישרים, ליל שביעי של פסח כ׳Sod Yesharim, The Seventh Night of Pesach 20
א׳ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא וגו'. ביאר בזה אזמו"ר הגה"ק זללה"ה כי אופי' של פלשתים הוא שהם מבקשים תחבולה שיהי' בטוחים בפועל ידיהם לסבת פרנסתם כי נדמה בנפשם כאשר יחסר להם בטוחות חזק מפאת איזה סבה אזי יפסוק חייתם לגמרי וזהו מחוסר אמונה שיש בהם שמפחדים תמיד אף שיש להם לאכול היום אבל מה נאכל למחר לזה המה מחפשים תמיד שיהי' בידם איזה סבה למען שיהי' בטוחים גם על יום מחר ועל זה איתא בגמ' יש לו לאכול היום ואומר מה נאכל למחר הרי זה מקטנה אמנה:
1
ב׳ולהבין זאת הלא איתא במדרש רבה (ריש מגלת אסתר) ר' ור' ברכי' אמרו והי' חייך תלואים לך זה שהוא לוקח חטים לשנה ופחדת לילה ויומם זה שהוא לוקח חטים מן הסדקי ולא תאמין בחייך זה שהוא לוקח לו מן הפלטר וכו' ומזה המאמר נראה שיש פחד אצל ישראל ג"כ:
2
ג׳אמנם הענין הוא כי אצל ישראל הוא הפחד כענין שנאמר ופחדו אל ה' ואל טיבו היינו כי עשרה דברים נקראים יקרים בעולם כמו שמחשב במדרש רבה (ויקרא פ"ב) הכסף והזהב וכו' והנה השי"ת אומר לי הכסף ולי הזהב וגו' וכדאיתא נמי במדרש תנחומא (פנחס) כלום מוסר רחמן פרנסתו לאכזרי וכו' ולמי מוסר הרחמן פרנסתו ונותן לו טובה למי שהוא ג"כ רחמן היינו שיכול למסור הכל בחזרה להשי"ת כי מבין ומכיר היטב שכל הטובה שיש בידו הוא עדיין ביד השי"ת והוא נחשב רק כמו שומר להטובה לכן מניח אצלו השי"ת כל הטובות כי כל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא ואף שהטובה הוא בידו מ"מ שפיר נאמר עלי' לי הכסף ולי הזהב אמר ה' וגו' ולכן במקום שנפש הישראלי רואה שהוא מחוסר הוא מתפלל כי באמת הוא תפילתו על צרכי הגוף שלו נמי רק משום שמבין מזה החסרון שמחוסר על הלבוש אחרון שהוא בעל חסרון בהפנימיות ג"כ כי הפירוש מלשון תפלה הוא כמבואר בתקוני זוה"ק (תיקן מ"ז) מלשון היאכל תפל בלי מלח היינו שמכיר מסבת החסרון הנמצא בו על הלבוש שהשי"ת הוא השלום לזה מתפלל שהשי"ת ישלים לו זה החסרון כי ע"י שהוא מחוסר מהטובה מבין היטב שזה החסרון מגיע לו בשביל שהוא עדיין מחוסר כלים מלקבל זה הטובה כי אם יקבל זה הטובה יעתק ח"ו מרצונו ית' ויאמר כחי ועוצם ידי וגו' לכן מתפלל להשי"ת שיתן לו זה הטובה ביחד עם הכלי לקבל ג"כ שיהי' זוכר תמיד כדכתיב כי ממך הכל וגו' (דבה"י) ועיקר הכלי קיבול מכל הטובות הוא זאת שיש בכח האדם לכפוף כל קומתו ולמסור הכל בחזרה להשי"ת נמצא שהקוטב מתפלת ישראל על צרכי הגוף הוא שיתן להם הכלי שיהי' יכולין לקבל ועד היכן שסדרו אכה"ג בסדר התפלה של שמונה עשרה אחר כל צרכי הגוף תפילה על בית המקדש וכן בהסדר שסדרו בכמה מעלות טובות למקום עלינו מחשב שם חמש עשרה מעלות כנגד חמש עשרה שיר המעלות שאמר דוד המלך למסקי תהומא וסדרו בסוף ובנה לנו את בית הבחירה וזהו להורות שעיקר המבוקש מתפלת ישראל אף בצרכי גופם הוא שיתן להם השי"ת כלים עם הטובות שיהי' בכחם להשתחוות ולכפוף כל קומתם עד כל הטובות שלהם להשי"ת ועיקר הכלי לקבל הי' הבית המקדש כי רק שם הי' יכולין להשתחוות היטב כמו שאנו אומרים בתפלת מוסף ואין אנו יכולין להשתחוות לפניך ולעשות חובתינו בבית בחירתך וגו' ושם נעשה לפניך וגו' היינו כי שם בבית המקדש הי' השראת השכינה בהתגלות מפורש לזה הי' בנקל להאדם לבטל א"ע ולהשתחוות ולמסור כל קומתו להשי"ת ומפאת זה בעצמו שהי' יכולין כ"כ למסור הכל בחזרה להשי"ת לזה הי' השי"ת מקנה להם כל הטובות שבעולם. עד היכן שאמר להם השי"ת ושכנתי בתוכם. היינו שהש"י מסר אצלם כל רצונו הבלתי גבול לשכון בתוך הגבול של ישראל עד שראו מפורש בזה העולם אורו ית' הבלתי גבול כי שם בבית המקדש הי' מקום הארון שאינו מן המדה וזה מורה השראת אורו ית' בזה העולם בהגבולים של ישראל לזה סדרו אכה"ג לבסוף כל צרכי הגוף תפלה על בית המקדש כי זה הוא הקוטב מכל התפלות שהשי"ת יתן כלי שיהי' יכולין על ידה לקבל כל הטובות ולמסור אותם בחזרה להשי"ת. והנה קליפת פלשתים איתא בלקוטי תורה מהאר"י הק' ז"ל פלשתים הם במקום שערות קווצותיו תלתלים שחורות כעורב וכו' ושערות רומז על מותרות שהחיים שבהם הוא מאד בצמצום כמו שנראה לעין אם יחתוך השערות לא ירגיש שום כאב רק אם עוקרין אותם משורשם מרגישין כאב כי בהשורש יש להם חיים כי מצמיחים ואיתא בזוה"ק (אדרא רבה נשא קל"ב.) כתיב שחורות כעורב וכתיב ושער רישא כעמר נקי לא קשיא הא בדיקנא תתאה הא בדיקנא עלאה. דיקנא תתאה פירוש בזעיר אנפין היינו בהסדר השתלשלות שהציב השי"ת בתפיסת אדם שם שייך מותרות כי גבי אדם יען שנמצא אצלו הכרחיות לקיום חיותו לזה יתכן נמי אצלו דברים שהם אצלו רק בדרך אגב ואינם מוכרחים לקיום חיותו רק בדרך מותרות ואפילו ההכרחיות בעצמם ג"כ אינם מבוררים בזה העולם שהם מוכרחים כי הלא אותו הדבר בעצמו שנחשב גבי זה האדם להכרח קיום חיותו נחשב אצל זולתו למותרות הרי שאין שום דבר בזה העולם מבורר שלא יהי' נקרא בשם מותרות וכל זה הוא רק מצד תפיסת אדם אבל מצד השי"ת שהכל הוא רק רצון הפשוט בלי שום הכרח ח"ו לא יתכן אצלו שום מותרות כי ברצון אין שום חילוק בין הכרחית למותרות לכן בדיקנא עלאה שנקרא ארך אנפין שם הוא ושער רישא כעמר נקי אבל בזעיר אנפין שהוא דיקנא תתאה היינו בתפיסת אדם הוא קווצותיו תלתלים שחורות כעורב ולזה כל עוד שלא נגמרו הברורין של ישראל לא הי' יכולין ישראל לעבור דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא היינו שהי' עדיין על הגוון כפי תפיסת אדם קרוב מאד החסרון של ישראל להחסרון של פלשתים כי אצל ישראל לא הי' נמי עדיין אז כח התפלה בשלימות עד אח"כ גבי יהושע אז התחיל אצלם הכח התפלה בשלימות עד שהי' יכולין לצעוק להשי"ת ומה תעשה לשמך הגדול היינו אחר שעשה השי"ת לישראל את כל הניסים להראות מפורש בזה העולם שישראל הם לחלקו למעלה מהטבע אף בלי שום עבודה וזהו נקרא בגמ' (תענית כ"ד.) אטרחי למרך שכביכול נחשב לטרחה כי בזה העולם הציב השי"ת שרק ע"י עבודה יהי' ישראל לחלקו ולכן הי' ליהושע טענה להשי"ת מה תעשה לשמך הגדול היינו מאחר שכבר הטרחת כביכול ית' בשבילנו בכמה ניסים ונפלאות עד שהראת לדעת מפורש בזה העולם ההבדל בין ישראל לעמים שרק אצל ישראל הנחת את שמך הגדול היינו את הדגל הכבוד ואות ההתנשאות שלך נתת לישראל שדוקא על ידם יתגדל ויתקדש שמך בעולם ואם לא תעשה ח"ו בקשתנו יהי' לנו טענה חזקה מה תעשה לשמך הגדול. אבל בעת יציאת מצרים לא הי' להם עדיין זה הכח תפלה לזה נאמר ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא כמבואר עד שנתבררו ישראל ונתלבנו מזוקק שבעתים בימי דוד המלך עד שמצאו את מקום המקדש. אז צוה דוד המלך להסיר את העורים ואת הפסחים ולכבוש את הפלשתים כי קליפת פלשתים נקרא עיור ופיסח. משום שזה שכל מגמת חפצם הוא דוקא שיהי' בידם סבה בטוח לפרנסה הוא באמת גיאות. שלא יצטרכו כלום להשי"ת ואין לך יותר גיאות מזה ומאן דמתיהר נקרא בעל מום כדאיתא בגמ' והמומים שכתוב מפורש בתורה הוא עור ופיסח כדאיתא בגמ' (בכורות ל"ז.) לזה הוא עיור ופיסח השורש מכל המומים כי עיור מורה שאינו יכול להסתכל באור השי"ת ופיסח הוא שאין לו קפיצין לקפוץ ממקומו להמקום שהוא רצונו ית' ואלו שני המומין כוללים כל החסרונות ולכן לאחר שנשלמו גבי ישראל הברורים בימי דהע"ה הסיר את העורים ואת הפסחים והי' כובש את הפלשתים והכניס כל כחם תחת הקדושה:
3