תשובות מהר"ם, דפוס פראג תתרי״אTeshuvot Maharam, Prague Edition 1011
א׳תתריא. וששאלת ראובן חוזר לקנות מן הגוי בית שהיה שמעון מצרן בו וגמרו הקנין לגמרי הוא והגוי ושוב חוזר ראובן מן המקח בשביל ערמה כי היכא דלוזיל גבי' ואמר לשמעון כל מי שיקנהו הכי והכי תהוי ליה כי לא חזרתי בי אלא כי היכא דלוזיל גוי גבי' ולא חש שמעון וקנאו בתוך כך מן הגוי נ"ל. אף לפי דברי ראובן לא הוי כעני המהפך בחררה ובא שמעון ונטלה ממנו [דנקרא] רשע לפי [פר"ת] דפי' דבמציא והפקר לא נקרא רשע משום דלאו כל שעתא ושעתא מתרחיש למצוא מציאות אלא במכר דוקא אמרי' הכי [דמי] שיש לו מעות ימצא הרבה לקנות דזוזי דאינש אינהו עבדו לי' ספסרותא וה"נ כיון דהבית עומד על מצר שלו לאו כל שעתא מתרחיש שימצא לקנות על מצר שלו ונראה דכמציאה דמי וכ"ש כא ששמעון טוען ואומר הייתי מהפך עליו תחלה לקנות ומי מפיס לדעת מי היפך עליו תחלה. וכבר נשאל מדין זה מניישטט כסבור אני שהוא [הוא] ומה שטוען ראובן למה [לא] קנית אותו תחלה הרי עומד על מצר שלך י' שנים ועוד טען הרבה דברים שאין בהם ממש כי שמא לא הי' לו מעות באותה שעה או הגוי לא רצה למוכרו בזול כמו עתה. ועל ימי ההיפוך ששאלתם כמה הם עד כמה יהא נקרא עני המהפך בחררה יום או יומים או פחות או יותר נ"ל דאין שייך בקרקע זה של הגוי עני המהפך בחררה [אא"כ] גמר ראובן כבר הפיסוק מן הגוי ולא היו חסרי' כ"א כתיבת השטר ולהעלות בערכאותיהם ולברר המקח ובכה"ג אם הלך שמעון וקדם לקנותו מן הגוי נקרא רשע אבל אם הי' ראובן מתעצל בדבר [ודוחה] אותו שמא יזלזל אותו הגוי וקדם שמעון וקנאהו לא מקרי רשע וכמדומה לי דאדרבה שפיר עביד ותבא עליו ברכה דאריה אברח ממצרי' כדי שלא ילמוד ממעשיו ואלו הי' ממתין שמא הי' מכרו לגוי [אחר] ומה"ט דאמרי' זבן מגוי לית בי' משום דינא דבר מצרא (ב"מ ק"ח ע"ב) אע"ג [דבעלמא בזבן] מישראל צריך לתת למצרן משום ועשית הישר והטוב הכא [בזבן] מגוי אמרו רבנן זהו טוב וישר יותר הממהר לסלק הגוי [ממצר] ישראל מה"ט [אמרי'] הכא דשמעו לאו רשע הוא ותבא עליו ברכה. ובלוקח מישראל נמי נ"ל דלא מקרי עני המהפך בחררה אלא היכא דגמרו כבר הפיסוק המוכר והלוקח ונתרצו זה לזה ולא היו חסרים אלא הקנין והלך זה וקנאה באותן דמים או הוסיף על דמיה נקרא רשע אבל אם המוכר לא נתרצה למכרו בכך והלך אחר וקנאה לאו רשע מקרי [דאי] אמרת דאפי' בכ"ג נקרא רשע א"כ מפסידו למוכר שאם יבא ראובן לקנות קרקע משמעון ולא ירצה לתת לו אלא דבר מועט ולא כדי שויה לא יהא רשאי שום אדם לקנותה ולהוסיף אפי' כדי שויה ורבנן חשו טובא לפסידא דמוכר העני ומוכר מחמת דחקו ומשמע כן בשמעתת' דמצרנות דאמוכר לא תקינו משום ועשית הישר והטוב וכן הני ציירי (ב"מ ק"ח ע"ב) שכללו כלל [דאין] לנו לעשות שום תקנה שיבא המוכר בהלידי שום פסידא בעולם.
1