תשובות מהר"ם, דפוס פראג תתרי״בTeshuvot Maharam, Prague Edition 1012
א׳ תתריב. וששאלת על גבאי הנשפט עם הקהל שנסתלק מגבאותו דעבד גבאה דחצר מות תריסא שנין ומקודם נשבע לקהל עבור מס ובשבועה לקח ב' זקוקי' שהיתה הצדקה חייב לו ולא נפרעו לו עדיין ולקחו ממנו מאותן ב' זקוקי' מס וכשנתלק מגבאוו תבע את הקהל לצוות לגבאי חדש [לפרעו] ב' זקוקי' אלו כי צוו לידו מעות נדבה לצורך [שלהם] וירדו לדין ולפי שטען בב"ד ואישתמיטתי' שכך אמר בב"ד לקהל והלא איני שואל [מכם] דבר פטרו ב"ד את הקהל לפרעו מן הצדקה ורצו לומר כיון דאמר הכי רי מחל את תביעתו. ודאי ב"ד שפסקו כן ב"ד טועין הן כי אין בלשון זה לשון מחילה ועוד כ"ש בדין זה אם פירש דבריו ואמר מה שאמרתי כן היינו לפי שלא תבעתי הקהל לפרעני משלהם כ"א ממעות של צדקה וגדולה מזו קיי"ל בפ' חזקת הבתים (בבא בתרא ל"א ע"א) דטוען וחוזר וטוען היכא דלא נפיק לבראי והדר על וטעין וכיון דבעודו גבאי אמר כך וכך הלויתי לצדקה ובשעת סלוקו תבע מן הקהל לפרעו אותם ב' זקיקי' מן הצדקה והשיבהו אין עתה במזומן בכיס אנו נצוה לגבאי חדש [כשיהי'] לו בכיס במזומן מעות מוכנים שיתן לך נראה דנאמן בלא שבועה כיון דכך הוא דרך הגבאים כשאין בכיס שלפנמים מלוים מלשהם עד שיהא בכיס ואז הן פורעי' לעצמן ואדעתא דהכי מוקמי להו שיעשו כן וכל מה [דעה אדעתא דקהל עשה] הלכך יפרעו לעצמן ויהא נאמן לומר כך וכך הלויתי דכיון דבדעת בני העיד תלוי רשאין בני העיר לעשות תמחוי [קופה] וקופה תמחוי ולהעמיד גבאי' ולהאמינם וכן משמע פ"ק דב"ב (ח' ע"ב) דהגבאים נאמנים בכל מה שיאמרו דאמרי' אין עושין שררה על הצבור בפחות משנים כו' עד [שררותא היא] פירוש שיהי' לו כח למשכן על הצדקה אפי' בע"ש [ולא עבדי' פחות משנים] ויש לי לדקדק בדברי רבינו האלפסי שהרי דלג בפ' הזהב (בבא מציעא נ"ח ע"א) כולה מלתא הא דרבי אליעזר אלמא דלית הלכתא כותי' שאין שום פסק יוצא מדבריו כי כן דרכו של האלפסי שמדלג כל דברי' שיאן פסק יוצא ממנו.
1
ב׳וששאלת אם מקצת בני העיר רשאין להעיד לו לראובן אע"ג דאמרי' בפ' חזקת הבתים (בבא בתרא מ"ג ע"א) אין דנין אותו [בדייני] אותה העיר ואין מביאי' ראי' מאנשי אותה העיר ה"מ להעיד לזכות בני העיר [אבל] לחוב לעצמן נאמנים דהודאת בע"ד כק' עדי' דמי ונאמני' לחוב לעצמן [בעדותן] ולכל בני העיר שאינם קרוביהם דפלגי' דבורא אפי' את"ל דלזכות לצדקה לא מהימני אע"ג דלאו דידהו דלצורך בית הקברות הוא מ"מ ניחא [להו] לזכות לצדקה דניחא להו כיו דרווח רווח [משום כשאין] מעות לבנין בית הקברות על הקהל מוטל לתת משלהם מ"מ לחוב עצמן ולאחרי' שאין קרוביהם נאמנים.
2