תשובות מהר"ם, דפוס פראג תתרי״גTeshuvot Maharam, Prague Edition 1013
א׳תתריג. ראובן קנה בית משמעון ונתנו ערבונות ביד נאמן בה' זקוקי' מי שיחזור בו יפסיד ערבונו והמוכר נדר ללקוח כל מי [שיערער] עליו שיפייסנו ובא המצרן וערער ובאו לדין וחייבנו הנאמן להחזיר לכל א' ערבונו משום דהוי אסמכתא דכל דאי לא קנה ואמרתי דאפי' אם [קנו מיני' בב"ד] חשוב לסלקו מן המצרן [לאו] כל כמיניה דעל הלוקח מוטל לקיים ועשית הישר והטוב ואין לו לקנות קרקע כיון שיש מצרן חפץ לקנותו וכן משמע בהמקבל (ק"ח ע"א) דעל הלוקח לקיים ועשית. הישר והטוב ואין לו לקנות קרקע כיון שיש מצרן חפץ לקנותו וכן משמע בהמקבל (ק"ח ע"א) דעל הלוקח לקיים ועשית. שוב חזר המצרן ולא רצה לקנות הקרקע כמו שקנאו ראובן ושאל שמעון מראובן אם חפץ לקנות הקרקע כבתחלה ולא אבא ושום אדם אינו חפץ לתן כל כך עבורו כמו שראובן קנאו ושמעון קבל על המצרן לפרוע לו הפסדו שמפסיד על ידו נ"ל שלא יפרע לו דאין כאן דינא דגרמי כיון שאין ההפסד [נעשה מיד לשמעון הוי רק גרמא] בנזקין ואיהו הוא דאפסיד אנפשי' שלא אמר למצרן קודם שסילק ראובן הקה תן לי דמי הקרקע דאמרי' (בהמקבל ק"ח ע"ב) הני ציירי והני שרו לית בה משום דינא דבר מצרן כן נ"ל.
1
ב׳תשובה יפה דנת שאמרת להחזיר לכל א' ערבנותיו דאסמכתא לא קניא אבל מה שכתבת אפי' הקנה לו בקנין גמור על הלוקח לקיים ועשית לא נהירא [לי] דודאי [המוכר] צריך לסלק המצרן ולפייסו בדמי מי יהיב ליה תרקבא דדינרי [ולא] איפייס כדאמרי' פ' כל הגט (גיטין ל' ע"א) ואפי' לאידך לישנא מי יהיב כו' המ התם דאמר מעיקרא אי לא מפיסנא דעתו לא היה אלא על דברי רצויין ופיוסין אבל הכא לא שדי אינש זוזי בכדי שכותב לו המכור ללוקח [שיש] לו לפייס כל המערערים ואנם סהדי שיתפייס המצרן בזוזי א"כ אי הלוקח עובר על ועשית אע"ג דשייך מתנה על מה שכתוב בתורה הכא יש לו [לפייסו בזוזי]. ומה שפטרת המצרן שחזר בו יפה [זכיתו] חדא כמ"ש ועוד כיון דלוקח ראשון יכול לחזור בו אפי' אם לא הי' מערער המצרן דלא הוי' קנין [דאסמכתא] לא קניא א"כ המצרן לא הפסידו כלום. מאיר בר' ברוך זלה"ה.
2