מדרשי פילון ג׳:ט״זThe Midrash of Philo 3:16
א׳מדוע (באו) קללות על האשה: רוב עֶצֶב ואנחות, ללדת בכאֵב, ותשובה223 פילון הולך בעקבות השבעים, שתירגמו "תשובתך" ἡ ἀποστροφή σου במקום "תשוקתך" שבמסורה. וכן בספר היובלים ג, כה. וראה בפשיטא "ועל בעלכי תתפנין", והערה 11 של הר"ח העליר שם. ובתירגום רס"ג (ריבלין): "ולבעלך תהיה צייתנותך". וראה להלן בראשית ד, ז שו"ת בראשית א, סו הע' 292. וראה גם בדברי הראב"ע בביאור כאן: "תשוקתך, מִשמעתך". אל אישהּ, וכניעה לשילטונו?
1
ב׳(כל) אֵלו מנת חֶלקה של כל אשה הנשואה לאיש, לא בבחינת קללה, אלא בבחינת הכרח... ולפי השֵׂכל, היתה זו שׁיבה של החושניות אל האיש, ולא כ(שׁיבה) אל עוזר, שכֵּן בהיותה רעה, היא נתינה (ולא שוות־ערך). אלא כ(שׁיבה) אל אדון, הואיל והיא מוקירה תקיפות יותר מצדק.*שו"ת בראשית א, מט
___________
___________
2
ג׳על דבריו הראשונים של פילון ראה בביאור לשו"ת הבאה. דיוקו האלגורי הוא, שלאחר החטא פונה האשה אל הבעל, כאֶל אדון ומושל. דבר זה נמצא בחז"ל ובמפרשים: "ורצע את אזנה כעבד עולם וכשפחה שהיא משרתת את בעלה" (פרקי דרבי אליעזר, יד). בראב"ע: "תשוקתך, מִשמעתך, והטעם שתשמעי כל אשר יצוה לך (וראה תגובת הרמב"ן עליו), כי אַתְּ ברשותו לעשות חפצו". ובשטה אחרת שלו: "ויש אומרים, תסורי אֶל משמעתו". וברד"ק: "והא ימשל בך, לצות עליך מה שירצה, כאדון אל עבד". ובבחיי: "שאע"פ שהאשה משועבדת ברשות הבעל, ומנהג העבד לברוח מן האדון כדי שלא ישתעבד, גזר בזאת שתהיה משתוקקת לבעל ושתרצה להשתעבד לו, בהפך מן המנהג".
3