מדרשי פילון ט׳:כ׳The Midrash of Philo 9:20
א׳מהו: "נֹח החל להיות חַקְלָאִי"?291 כן בשבעים: Καὶ ἤρξατο Νωε ἄνθρωπος γεωργὸς γῆς ובמסורה: "איש האדמה". ובפשיטא: "ושרי נוח עבדא בארעא", באנקלוס: "ושרי נח גבר פלח בארעא", ויב"ע: "ושרי נח למהוי גבר פלח בארעא".
1
ב׳(הכתוב) מְדַמֶה את נֹח לאדם הראשון יציר־האדמה, כי בצאתו מן התיבה נוקט (הכתוב) באותו ביטוי כפי (שנאמר) בָּאַחֵר292 "ואדם אין לעבד את האדמה וגו' וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה" (בראשית ב, ה-ז).. ואמנם, כאז כן עתה (זו היא) ראשית עבודת האדמה, ובשניהם אחרי מבול מים. שהרי אפשר לומר, שקודם לבריאת העולם היתה הארץ שטופה (במים), או ש(הכתוב) לא היה אומר "יקוו המים אל מקום אחד293 פילון מקצר את לשון המקרא, ושם נוסף: "מתחת השמים". ותראה היבשה" (בראשית א, ט), אם לא היה אחד מתהומות הארץ שטוף ומלא במים. ולא באופן בלתי־קולע אומר (הכתוב): "החל (נח) להיות חַקְלָאִי", כי בבריאה/בלידה השנייה של האנושות, הוא היה תחילת הזריעה ועבודת האדמה ושאר החיים294 על עבודת הפיקוח על בעלי החיים, ראה לעיל בראשית ד, ב שו"ת בראשית א, נט.. זהו פשוטו של מקרא. ולפי השֵׂכל, יש הבדל בין "לחיות חקלאי" ו"לעבוד אדמה". לפיכך, כשנדון (עניין) הריגת האח, נאמר אודותיו (על קין) שהיה "עובד אדמה" (בראשית ד, ב), ולא (ש)עָסַק בחַקלָאוּת. בי בדרך סמלית נקרא גופנו "אדמה", שהרי הוא ארצי מטִבעו, והוא, הנבזה והרע, יְעַבֵּד (אדמתו) כשכיר לא מיוּמָן295 בצפנת פענח לר' אלעזר אשכנזי בן ר' נתן הבבלי, בפירושו לבראשית: "ונקרא כל בעל כח טבעי בשהוא נוצר מן העפר ומן האדמה, וכל מי שמשתמש בכחותיו הטבעיות ונמשך אחריהם ואחר פעולותיו -שהם ההנאות והתאות הטבעיות הגשמיות- מצד שהוא בעל כח טבעי נקרא עובד אדמה" (יוהניסבורג תשכ"ה, עמ' 10).. לעומתו, מטפֵּחַ האיש המוסרי (את אדמתו), כאותו מפקֵחַ־נטיעות מנוסֶה ובקי (במלאכתו), ועובד האדמה296 לכאורה יש לומר כאן: "והחקלאי", שהרי ל"עובד האדמה" מתייחס פילון בשלילה. הוא המשגיח על הטוב. אמנם, השֵׂכל־הפועֵל הגופני (בהתאֵם לטִבעו) הגופני, הולך אחרי תענוגות בְשָׂרִים, אך החקלאי המתאמץ, משתדל להשיג את הפירות המועילים, אותם הבּאים מכיבוש היצר, צניעות ושיקול הדעת. והוא כּוֹרֵת את החולשות המיותרות, הסובבות (אותנו) כענפיו של עץ רב סעיפים297 ראה לעיל בראשית ז, כ שו"ת בראשית ב, כה והע' 114* שם..*שו"ת בראשית ב, סו
___________
___________
2
ג׳כעין ההשוואה בין המים שהציפו את העולם בזמן הבריאה לבין מי המבול, אפשר למצוא גם בחז"ל: "אמר ר' לעזר, מתחילת ברייתו של עולם גזר הקב"ה ואמר יקוו המים (בראשית א, ט). למה הקורא למי הים (עמוס ה, ח), הקורא למי הים (שם ט, ו) ב' פעמים? אחת בדור המבול ואחת בדור אנוש" (ב"ר ה, ו). וכעי"ז: "ב' פעמים כתיב הקורא למי הים, כנגד ב' פעמים שעלה והציף את העולם" (שם כג, ז). וקולעים הם דברי המדרש: "עמדו דור אנוש ודור המבול ומרדו בו, באותה שעה אמר הקב"ה יחזור העולם לכמות שהיה, שנאמר (בראשית ז, יב) ויהי הגשם על הארץ" (איכה רבתי א, נב, לפסוק פרשה ציון בידיה א, יז)297* ראה לעיל פסוק ח, יד שו"ת בראשית ב, מז והע' 187 שם..
3
ד׳וכעין ההשוואה בין נח לאדם הראשון בנוגע ל"איש האדמה", נמצא במדרש לקח טוב: "איש האדמה, להזכיר מעשה אדה"ר, שנאמר לו ארורה האדמה. איש האדמה, שבשבילו נתיישבה האדמה ושמלא פני האדמה". ועל ההשוואה בין נח לאדם הראשון ראה לעיל בראשית ט, א-ב שו"ת בראשית ב, נו ובביאור.
4
ה׳בביאור עומק מובנו, מבדיל פילון בין "החקלאי" לבין "עובד האדמה", בזה שנח היה איש מומחה בעבודת האדמה, ולא עובד אדמה סתם. ועל כך הוא כותב במקום אחר: "והאם הבוחן (את הדברים) באופן שיטחי לא יניח ש"חקלאות" ו"עבודת אדמה" חַד הן? ולאמיתו של דבר לא רק שאינן זֵהוֹת, אלא (שהן) שונות לחלוטין ומנוגדות וחלוקות. שהרי האדם מסוגל לעמול בדאגה לקרקע גם ללא יֶדַע, ואילו החקלאי לעולם אינו בבחינת הדיוט, אלא (שהוא) מנוסֶה, כפי ששמו מעיד עליו, לוֹ (=לשמו) הוא זכה בזכות אומנות החקלאות, שאת שמָהּ298 ז"א, איש חקלאי. הוא נושא" (על עבודת האדמה, ג-ד). "לכן משה, החכם מִּכֹּל, ייחס לצדיק את טיפוח299 או חקלאות. מ. הנשמה, כאומנות מתאימה והולמת, באמרו: "נח החל להיות איש חקלאי", ואילו לבן הבליעל (ייחס) את עבודת האדמה, ללא כל יֶדַע, הנושאת עמה עול קשה ביותר300 מילולי: משאות כבדים. מ.. הרי הוא אומר: "קין היה עובד אדמה" (בראשית ד, ב), ומעט לאחר מכן, כשהוא נתגלה כמבצֵע האשמה בדבר רצח האח, נאמר: "ארור אתה מן האדמה אשר פצתה את פיה לקבל את דם אחיך מידך, אשר בה (ביד) תעבוד את האדמה ולא תוסף לתת לך את כחה" (בראשית ד, יב)" (על עבודת האדמה, כ-כא).
5
ו׳על ההגדרה, שנח היה מומחה בעבודת האדמה ולא "עובד אדמה" סתם, נמצא גם בחז"ל: "איש אדמה, שעשה פנים לאדמה, ושבשבילו נתלחלחה האדמה, ושמילא כל פני האדמה. איש האדמה, בורגר לשם בורגרותה" (ב"ר לו, ג). "איש האדמה, שבשבילו עמדה הארץ" (ת"ב נח, ח).
6
ז׳ובמדרש הנעלם הד לפירוש של פילון: "א"ר יוסי, למה נקרא איש האדמה? שנתיישבה ממנו האדמה, כלומר אדון האדמה וכו', ולפיכך נקרא איש האדמה, שנתן נפשו ולבו עליה להוציאה מן הקללה. ואית דאמרי שנתעסק בעסקי אדמה" (כב, ע"ב). ובראב"ע: "יודע עבודת האדמה, והיא חכמה גדולה". ברד"ק: "כי נח נתעסק בעבודת האדמה והתחכם בה, ועתה אחר המבול התחכם עוד לנטוע הגפנים". ובר"ן: "בקי בעבודתה", ובאברבנאל בשמו: "והר"ן כתב שנקרא איש האדמה לפי שהיה חכם גדול בעבודת האדמה, והיא חכמה מפוארה מאד".
7
ח׳את תיבת "ויחל" מפרש פילון כלשון התחלה, וכן הוא מפרש במקום אחר בכתביו, ומדייק שנח רק התחיל, אבל לא היה מושלם, וגם חוזר שם על פירושו האלגורי שבשו"ת כאן: "(המחוקק) מציג את המשתוקק למוסריות, כמי שלא קנה בשלימותו את הידַע לטיפוח299 או חקלאות. מ. הנשמה, אלא רק כעָמֵל בהתחלותיו, כי הוא אומר: "החל להיות חקלאי". וכפי שאומר מָשָל הקדמונים, ההתחלה היא מחצית הכל, כביכול הגיעה למחצית הדרך אל הסוף. אך ההתחלה שאין עמה המשך, לעתים קרובות מזיקה לרבים. כבר היו אנשים, ואף שאינם בָּרֵי־לבב, אלא מתוך שמחשבתם נָעָה ונָדָה בתמידות301 מילולי: מחשבתם שוטטה ושינויים תמידיים (חלו בה). מ., הם הגו (במקרה) רעיון מועיל, אך לא נהנו ממנו כלום, כי יש ובטרם הגיעו לקָצֶה, שטף כביר של ניגודים גרָפָם, ואותה הדיעה המועילה חלפה כליל. האם אין זו הסיבה, שדבר ה' היה אל קין, שעה שהיה בטוח כי הקריב קרבנות ללא דופי, (והזהירו) לא לבטוח שה' שועה אל מנחתו, הואיל והוא לא הקריב בקדושה ובתוֹם?" (על עבודת האדמה, קכה-קכז).
8
ט׳מדוע נטע הצדיק (נֹח) כרם תחילה?
9
י׳מן הראוי לתמוה ולפקפק, מהיכן מצא נטיעות אחר המבול, היות וכל אשר היה על פני האדמה נָבַל ונשחת. אלא מה שנאמר לעיל302 ראה לעיל בראשית ח, יד שו"ת בראשית ב, מז. נראה כנכון, (דהיינו) שהארץ נתייבשה בתקופת האביב, והאביב מביא עימו ניצני צמחים, ומזה ייתכן שנמצאו גם גפנים וגם שורקות שהיו משגשגות303 מילולי: משגשגות עם חיים. מ., והצדיק ליקט אותן. מכל מקום, עלינו לברר, משום מה הוא נטע כרם תחילה, ולא חיטה ושעורה? מאחר שחֵלק מן היבול הוא הכרחי, (ו)אי אפשר לחיות מלבדוֹ, וחֶלקו בגדר מוֹתרות304 מילולי: חומרי עידון מיותרים. מ.. אמנם, את (הנטיעות) המועילות (וה)הכרחיות לחיים הוא הקדיש ונתן לאלהים, ואין לו (לאדם) חֵלק ביצירתן305 גם: לידתן/בריאתן. מ., בעוד שהמוֹתרות (נמסרו) לאדם. כי הצורך ביין למוֹתָר הוא, ואינו הכרֵחי. אמנם, כשם שאלהים בכבודו ובעצמו, במו ידיו ובלי עזרת האדם, מָשַך והוליך מים לשתייה, כך גם (העניק) חיטה ושעורה. אכן, בשני מיני המזון, האכילה והשתייה, הוא (ה') לבדו חונֵן (את האדם) מִשֶׁלוֹ306 מילולי: מידיו, באמצעותו. מ., אך לא החזיק (במאכלים) המיועדים לחיי מוֹתרות, ואף עינו אינה צרה כשהאדם רָכַש לו בקיאות307 מילולי: הגיע לשלימות, התגבר והצליח. מ. בזה308 ראה להלן בראשית יט, ג שו"ת בראשית ד, לה; שמות כה, כט שו"ת שמות ב, עב..*שו" ת בראשית ב, סז
___________
___________
10
י״אמתוך דברי תשובתו אנו למדים, ששאלתו מתחלקת לשנים: א. מהיכן השיג נח את הנטיעות. ב. מדוע נטע כרם דווקא. השאלה הראשונה נמצאת אף היא בחז"ל בלשון שאלה: "ויטע כרם, מהיכן היה לו?" (ב"ר לו, ג; ת"ב נח, כ). "מהיכן היו נטיעות" (ת"ה נח, טו). גם שאלתו השנייה נמצאת בחז"ל: "למה ויטע כרם, היה לו ליטע דבר אחר של תקנה?" (ב"ר שם, ועי' בש"נ בהות"א עמ' 337).
11
י״בלשאלה א ניתנו תשובות שונות בחז"ל: "אמר ר' אבא בר כהנא, הכניס עמו זמורות לנטיעות וכו"' (ב"ר שם; לקח טוב). "מחרצנים שהכניס לתיבה נטל וזרע" (תנחומא, שם). "מצא נח גפן שגורשה ויצאה מגן עדן ואשכלותיה עמה וכו', ונטע ממנה כרם בארץ" (פרקי דר"א כג, הובא גם במה"ג), וכעי"ז בתרגום יונתן בן עוזיאל: "ואשכח גופנא במושכיה נהרא מן גינוניתא דעדן ונצביה לכרמא".
12
י״גתשובה הקרובה לזו של פילון, נמצאת בזֹהר: "ויחל נח איש האדמה ויטע כרם, ר' יהודה ור' יוסי, חד אמר מגן עדן אתרכבת ונציב לה הכא, וחד אמר בארעא הות, ועקר לה ושתל לה" (זֹהר בראשית, עג ע"א).
13
י״דלדברי פילון, חיטה ושעורה הם מזון הכרחי, ולכן הן מוענקות על־ידי הקב"ה, ולא כן מאכלים המיועדים לחיי מותרות. כעין רעיון זה מצינו בגמרא, לענין ירידת המן והשליו: "תנא משמיה דר' יהושע בן קרחה, בשר ששאלו שלא כהוגן ניתן להם שלא כהוגן, לחם ששאלו כהוגן ניתן להם כהוגן" (יומא עה, א-ב). וברש"י שם: "לחם ששאלו כהוגן, שאי אפשר להיות בלא לחם". וברש"י לשמות טז, ח: "ומה ראה להוריד לחם בבקר ובשר בערב? לפי שהלחם שאלוּ כהוגן, שאי אפשר לו לאדם בלא לחם, אבל בשר שאלוּ שלא כהוגן וכו', שהיה אפשר להם בלא בשר' לפיכך נתן להם בשעת טורח ושלא כהוגן". וראה בתוספות ברכות לז, א ד"ה בורא, פירוש ברכת "בורא נפשות רבות וחסרונן", שהכוונה לדברים הכרחיים כמו לחם ומים, ו"להחיות בהם נפש כל חי", שיכולים העולם להתקיים בלא הם, שלא בראם כי אם לתענוג בעלמא.
14