יין הטוב, חלק א, אורח חיים י׳Yein HaTov, Part I, Orach Chayim 10
א׳בענין שפשוף הידים אחר נטילה דאכילה ובענין ברכת נטילת ידים קודם הניגוב תשובת מהר"א מני זצ"ל מכ"י
1
ב׳שוב בא לידי בס"ד תשובה שלימה כ"י בענין הנ"ל מאת הרב החסיד המקובל מוהר"ר אליהו מני זצ"ל הגאב"ד דעה"ק חברון ת"ו, שהשיב לגאון עוזינו עיר וקדיש מרן יוסף חיים זצ"ל בשנת תרל"ד, והנני מצרפה כאן כמו שהיא בשלימות לעשות נחת רוח לאותו צדיק תמים זיע"א:
2
ג׳שאלה - מהיכן הוציא הרש"ש ז"ל שהשפשוף של נטילת ידים דאכילה שצריך ג' פעמים, ומשער המצות נראה דדי בפעם אחת; וכיצד נהוג בנטילת ידים שחרית שמסתמות דברי עולת תמיד נראה דדי בפעם אחת. גם כיצד מנהג מעלת כב' תורתו והחסידים בבית אל לברך, קודם ניגוב או אחר הניגוב; ואם קודם הניגוב, היכן נזכר זה בדברי הרב ז"ל.
3
ד׳תשובה. הנה פשוט לדעת הרש"ש ז"ל שהוא צריך כסדר הנטילה, דסתמו כפירושו, כיון שהכל ענין אחד וכוונה אחת, ואדרבא אם לא היה צריך היה לו לפרש. אמנם זה שנים נתקשה לי על סדר הנטילה של אכילה, שמלשון הרב ז"ל בשער המצוות פרשת עקב משמע שצריך ב' פעמים תכופים, ומהיכן הוציא הרש"ש ז"ל שצריך ג' פעמים רצופים, ושאלתי את פי החק"ל היר"א זצ"ל ולא הרוה צמאוני. ואמרתי אני אולי כיון שפירש כוונת הב' פעמים היא כ"ח אותיות דמילוי, וי"ד של פשוט המילוי לא הזכיר, והכוונה היא מ"ב שלם, כנראה מנטילת ידים שחרית וממקומות אחרים, לכן סבירא ליה שכוונת הרב ז"ל הוא כמו של שחרית, שהם ג' פעמים רצופים. ומה שהוצרך לבאר כוונות הכ"ח הוא לפי שכיון שהוא שם אחד הוה סלקא דעתא דדי באחד, ולכן הוצרך לומר ב' פעמים, אבל הי"ד הא' שהיא בחינה בפני עצמה בודאי צריכה פעם אחת ולא הוצרך לפרש. ולכן נוהגים בשחרית נוטלים ג' פעמים בסרוגין ומשפשפין ג' פעמים, ובאכילה ג' פעמים תכופים ומשפשפים ג' פעמים, וכמו שכתב הרש"ש בפירוש. ואפילו אם לא נתבאר לנו טעמו בהדיא, מכל מקום סומכין עליו ועל תורתו.
4
ה׳ועל ענין הברכה, מודע לבינה שבנטילת ידים של האכילה לא יש ספק שהיא קודם ניגוב. ובמקום אחר הארכתי ופסקתי שאם לא בירך קודם ניגוב שאינו יכול לברך עוד, כיון שיש כמה פוסקים דסבירא להו שאין לברך, וקיימא לן ספק ברכות להקל אפילו נגד מרן ז"ל. אמנם בנטילת ידים של שחרית כבר נהגו רוב העולם לברך אחר ניגוב, וכיון שנתפשט המנהג כן לא יש חשש ספק ברכות להקל. אמנם אני נוהג לברך קודם ניגוב אפילו בנטילת ידים של שחרית, וכמו שמצאתי בסידור הרש"ש ז"ל: "ותיכף אחר נטילה יגביה ידיו וכו'. שלום". סדר זה להגביה ידיו תיכף אחר נטילה הוא למברך תיכף אחר נטילה בלי הפסק, אבל המפסיק ביניהם בפינוי הגוף, נראה לעניות דעתי שאין להגביהם אלא בשעה שמברך על נטילת ידים, וכנזכר בזוהר שמחמיר בעונש המגביה ידיו בלא ברכה או בלא תפילה. ואע"פ שהגבהת הידים תיכף אחר הנטילה הוא הכרח, אפשר לתקן ולכוון כוונת הנטילה בנטילה השנית אחר יציאת בית הכסא. וממילא משמע היכן כתב הרב שמברך קודם הניגוב, כיון שהצריך להגביה ידיו תיכף, בודאי הכוונה לברך, דאם לא כן אסור, שהחמירו בזוהר הקדוש, ודו"ק.
5
ו׳ודע שביום השבת נוטלים ומברכים ומנגבים בין של שחרית בין של אכילה מעומד, וכמו שכתב הרש"ש זיע"א, וכבר התורת חכם ז"ל עשה מטעמים לדבר, ואין להאריך יותר. ואני נוהג כן גם ביו"ט, דאם לא יועיל לא יזיק. והוא ברחמיו יתקננו בעצה טובה מלפניו.
6
ז׳הצעיר אליהו סלימאן מני
7
ח׳אמר המגיה: עיין בספר בן איש חי הלכות שנה ראשונה פרשת תולדות אות ג' ושנה שניה פרשת וירא אות יב-יג, מה שכתב על תשובה הנ"ל.
8