יין הטוב, חלק א, אורח חיים ה׳Yein HaTov, Part I, Orach Chayim 5
א׳תשובת הרב דוד שפירא בענין נט"י שחרית על גבי קרקע ובדין הנעור כל הלילה ובעלות השחר אם צריך נט"י משום רוח רעה
1
ב׳וכשהיו דברי הנ"ל בסימן ב' למראה עיני אחד הת"ח המצויינים שבישיבת אהל משה ה"ה הרה"ג השקדן בתורה ומוכתר בנימוסין סדרן ופלפלן מו"ה דוד שפירא נ"י כתב לי גם הוא חוות דעתו בזה, וזה לשונו (אחר השמטת מה שפלפל בדרך אגב בדברים שלא נוגעים לנידון דידן):
2
ג׳ב"ה
3
ד׳שלום וכל טוב לא יחסר קרטוב לכבוד ידיד נפשי הרה"ג החריף ובקי המפורסם וכו' מוהר"ר יצחק נסים רחמים נר"ו יאיר כאור הבהיר. אמן.
4
ה׳אחר דרישת שלום כתר"ה, ראיתי מה שכתב כבוד תורתו להרה"ח השואל נ"י ששאל בענין נטילת ידים שחרית שכתב השולחן ערוך בסימן ד' סעיף ח' דאין נוטלין על גבי קרקע, אם עבר ונטל על גבי קרקע אם עלתה לו נטילה לדעת הזוהר הקדוש. וכ"ת משיב כהלכה דכלי לתתא המבואר בזוהר הקדוש אינו מתנאי הנטילה ולא מעכב בדיעבד, וכן נמי נראה לפי עניות דעתי פשוט. אמנם מעכ"ת לא היה צריך להביא ממרחק לחמו, דהא מפורש יוצא משער הכוונות ענין ברכת השחר ומעולת תמיד שער התפלה דאינו מעכב כלי דלתתא, דאיתא שם סדר נטילת ידים ויעוין שם שלא נזכר כלי לתתא. ועיין בזוהר הקדוש פרשת מקץ (דף קצ"ח ע"ב) שלא הזכיר כלי לתתא, ועיין בסידור הרש"ש שלא כתב כוונה רק על כלי העליון שנקרא אנטל, ומעתה פשוט דמה שנזכר בזוהר הקדוש פרשת וישב כלי לתתא, וכן במקדש מלך שם שהביא מהרמ"ז דכלי התחתון הוא נוקבא דקליפה, על כרחך דאינו לעיכובא הוא רק שלא יעברו על מיא מסואבתא וכנ"ל.
5
ו׳ואשר בזה ארווחנא ליישב מה שהעיר מעכ"ת נ"י, וכבר קדמו בהערה זו הערוך השולחן או"ח סימן ד' סעיף י"א, בהא דכתב הבית יוסף בסעיף י"ב: "אם שכשך ידיו בג' מימות מחולפים יש להסתפק אם עלתה לו להעביר רוח רעה שעליהם", עכ"ל. ותמה כיון שלהזוהר הקדוש לא מהני כמו שכתב בספרו הגדול, למה לא הכריע כן, והניח ב"וצריך עיון גדול". אמנם להנ"ל י"ל דסבירא ליה להבית יוסף דאין הכרח מלשון הזוהר הקדוש דכלי העליון מעכב לענין העברת רוח רעה, דהא חזינן דגם כלי לתתא דבחדא מחתא מחתינהו בפרשת וישב דף קפ"ד שכתב וזה לשונו:"כד נטיל להון כדין הא אתקדש ואקרי קדוש. והיך בעי לאתקדשא - בעי חד כלי לתתא וחד כלי לעילא דיתקדש מההיא דלעילא וכו'" עכ"ל. ואפילו הכי כלי לתתא אינו מעכב לענין העברת רוח רעה, כנ"ל בשער הכוונות ובעולת תמיד בשם זוהר כתב יד. ואם כן י"ל דגם כלי העליון שמצריך הזוהר הקדוש אין הטעם משום העברת רוח רעה כמו הנטילה ג' פעמים ולסירוגין, אלא י"ל דגם טעם הזוהר הקדוש לענין כלי כמו שכתבו הפוסקים הרשב"א והרוקח כדי להתקדש בקדושתו של מקום ב"ה ע"י נטילה מן הכלי ככהן שמקדש ידיו מן הכיור קודם עבודתו. ויש להעמיס כוונה זו בלשון הזוהר הקדוש שכתב דבעי לאתקדשא מכלי דלעילא, דמשמע דמלבד העברת רוח הטומאה עוד צריך להתקדש ע"י כלי וכנ"ל. ועיין בשולחן ערוך האר"י ז"ל בהלכות נטילת ידים שחרית ס"ב דמבואר שם דהאר"י ז"ל היה נוהג בנטילת ידים שחרית ג' פעמים בסירוגין דוקא, ויעויין שם שלא הזכיר כלל כלי לא לעילא ולא לתתא. והיינו אף דהאר"י ז"ל בודאי היה נוטל ידיו מכלי לעילא לכלי לתתא כמובן, מכל מקום זאת אין צורך להביא מה דהפוסקים והמקובלים בקוטב אחד יהלכו.
6
ז׳אמנם כל זה לענין אם ישן בלילה, אבל אם ניעור בלילה או השכים קודם עלות השחר ונטל ידיו, דנסתפק הבית יוסף בסימן ד' סעיף י"ג וסעיף י"ד אי צריך ליטול ידיו והכריע הרמ"א שיטול בלא ברכה, ונראה לפי עניות דעתי דבזה ממה נפשך אינו צריך כלי עליון לענין העברת רוח רעה, דכל הספק הוא רק לדעת המקובלים, והא הברכי יוסף מביא מהאר"י והרמ"ז ז"ל, והובאו דבריו בשערי תשובה סעיף קטן ט', דבניעור בלילה וכן בעלות השחר אין רוח רעה שורה, יעויין שם.
7
ח׳ומש"ס דזבחים דף י"ט ע"ב יש להביא ראיה לדברי האר"י והרמ"ז ז"ל. דאיתא שם: "היה עומד ומקריב על גבי המזבח כל הלילה, לאורה (ובשיטה מקובצת אות ה': גליון. פי' לעמוד השחר) טעון קידוש ידים ורגלים דברי רבי", ונפסק כן ברמב"ם פרק ה' מהלכות ביאת המקדש הלכה ח'. והנה מבואר בש"ס שם וברמב"ם שם הלכה ט"ז דצריך הכהן לקדש ידיו ורגליו בפעם אחת, ועל כרחך צריך לומר דקידש ידיו ורגליו על הרצפה שלא יהא דבר חוצץ בינו ובין הקרקע, כמבואר בזבחים (דף כ"ד ע"א) וברמב"ם פרק ה' מהלכות ביאת המקדש הלכה י"ז, ועיין במנחת חינוך מצוה ק"ו. ומעתה אם נימא דגם בניעור בלילה ובעלות השחר שורה רוח רעה על הידים, איך מותר לקדש ידיו ורגליו בעזרה דהא מים של נטילת ידים שחרית אסור לשופכם אפילו בבית או במקום שעוברים שם בני אדם וא"כ מכל שכן בעזרה, ומכל שכן קידוש ידים ורגלים דעומד על מים טמאין, ועל כרחך דליכא רוח רעה בניעור בלילה ובעלות השחר. והנה בשיורי ברכה, הובאו דבריו בשערי תשובה הנ"ל, הביא מספר תרומה חדשה כ"י דיש לו ליטול שנית דלינה פוסלת בנטילת ידים כדרך שפוסלת בקידוש ידים ורגלים, עד כאן. ולהנ"ל אדרבה משם ראיה להיפך.
8
ט׳וראיתי להרמב"ם ז"ל בפרק ה' מהלכות ביאת המקדש הלכה ג' שכתב וזה לשונו: "אין הכהן צריך לקדש בין כל עבודה ועבודה, אלא פעם אחת מקדש בבקר ועובד והולך כל היום כולו וכל הלילה, והוא שלא יצא מן המקדש ולא יישן ולא יטיל מים ולא יסיח דעתו. ואם עשה אחד מארבעתן צריך לחזור ולקדש" עכ"ל. והנה קשה לי דלאיזה צורך הוצרך הרמב"ם להשמיענו הך דלא יישן, הא כיון דקיימא לן דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד ומכל שכן שינה בעזרה דודאי אסור, וא"כ על כרחך צריך לומר דהיה ישן חוץ לעזרה. א"כ תיפוק ליה דצריך לחזור ולקדש מטעם דיצא חוץ למקדש אפילו כשאינו ישן. ואין לומר דיוכל להיות שנתנמנם בעמידה, זה אינו לפי מה שכתב הכסף משנה שם הטעם שישן צריך לקדש ידיו ורגליו משום דהוי כהסח הדעת, וא"כ לפי מאי דקיימא לן דבשינת עראי ליכא היסח הדעת לענין אם ישן שנת ארעי בתפילין בראשו או בזרועו אם הניח עליהם סודר, ועיין ברמב"ם פרק ד' מהלכות תפילין (הלכה ט"ו) ובשולחן ערוך או"ח סימן מ"ד סעיף א', א"כ פשיטא דבעמידה לא שייך שינת קבע.
9
י׳אמנם י"ל על פי מה שנסתפק להתוספות זבחים דף ט"ז ע"א בהגהה אי איסור זה הוא מן התורה או רק דרבנן, ועיין במשנה למלך פרק ז' מהלכות בית הבחירה הלכה ו' ופרק ה' מהלכות ביאת המקדש הלכה ט"ז, וא"כ י"ל דסבירא ליה להרמב"ם דאיסור זה הוא רק מדרבנן, ועיין במלא הרועים בענין ישיבה בעזרה אות י"ג. וא"כ י"ל דאשמעינן הרמב"ם בזה בזמן שעדיין לא נאסר ישיבה בעזרה ואתרמי שנאנס בשינה בעזרה. או י"ל דמשכחת שינה בעזרה על פי מה שהעלו התוספות ביומא דף כ"ה ע"א ד"ה אין ישיבה, בשם ר"י בר אברהם דהא דאין ישיבה בעזרה הני מילי לדברים דלאו צורך עבודה נינהו אבל במידי דצורך עבודה הוא שרי לישב, יעויין שם.
10
י״אאך עדין יש לעיין בהרמב"ם הנ"ל שכתב ארבעתן בחדא מחתא וקתני בהדייהו ישן, וסתמא משמע אפילו באופן שצריך נטילת ידים מטעם רוח רעה השורה על הידים, וקתני דסגי בקדוש ידים ורגלים מן הכיור כמו הנך דתני בהדיה, וקשה דהא מים של נטילת ידים שחרית אסור לשפכם אפילו בבית וכנ"ל. ואין לומר דהולך חוץ לעזרה ונוטל ידיו מהרוח רעה ואח"כ מקדש ידיו ורגליו, זה אינו דמלבד דתני ארבעתן בחדא מחתא, ומשמע דאין צריך יותר רק קידוש ידים ורגלים, זאת ועוד אחרת, אם נימא דהלך חוץ לעזרה א"כ הדרה קושייתי הנ"ל לדוכתא, תיפוק ליה דצריך קידוש ידים ורגלים מטעם יצא. אמנם הרמב"ם לשיטתו ניחא דהשמיט כל המקומות שנזכר בגמרא מטעם רוח רעה, כמבואר בתבואות שור סימן ו' ס"ק ד', ובשיורי ברכה יורה דעה סימן קט"ז אות ט', ובשיורי ברכה אורח חיים סימן ד' אות ב'.
11
י״באך לפי המבואר בתוס' זבחים דף כ' ע"ב ד"ה כל המטיל, דאי נפיק בשעת העבודה ולא שהה אלא מעט אין צריך לקדש, וא"כ שפיר י"ל כנ"ל דמיירי שיצא חוץ לעזרה ליטול ידיו מהרוח רעה, ואח"כ נכנס לעזרה לקדש ידיו ורגליו מן הכיור, דכיון דלא שהה אלא מעט בכדי ליטול ידיו לא הוי בכלל יצא. ועל כרחך צריך לומר דגם הרמב"ם סבירא ליה חילוק זה מדתני הרמב"ם בהדייהו הטיל מים, דתיפוק ליה דיצא מן המקדש, ועל כרחך צריך לומר דסבירא ליה כחילוק התוספות. ועיין במנחת חינוך מצוה ק"ו שכתב דברמב"ם אינו מבואר חילוק התוספות ונראה דלא סבירא ליה כן, ולהנ"ל שפיר מוכרח חילוק התוספות גם בהרמב"ם.
12
י״גואשר בדברי התוספות דזבחים דף כ' הנ"ל יש ליישב קושיית המנחת חינוך מצוה ק"ו, שהקשה בהא דאיתא בש"ס דף כ' ע"ב: "קידש ידיו ורגליו ונטמאו מטבילן ואין צריך לקדש, יצאו הרי הם בקדושתן וכו'", והקשה דדין זה דיצאו מיותר כיון דתני נטמאו ועל כרחך שיצאו כי במקדש לא משכחת שיטמאו דאין טומאת ידים במקדש, א"כ ביצאו אף שנטמאו אין צריך לקדש, מכל שכן ביצאו לחוד אין צריך לקדש, ויעויין שם שהניח ב"וצ"ע". אמנם להתוספות הנ"ל ניחא, דהא על כרחך צריך לומר דהך דיצאו ידיו מיירי בשהה זמן מרובה, דאם לא כן מאי קמ"ל יצאו ידיו הא אפילו יצא כל גופו ג"כ אין צריך לקדש ידיו ורגליו, ולפי זה הך דקתני נטמאו ידיו, אין הכרח לזה דשהה זמן מרובה, דהא אפילו בשהה רק זמן מועט יכולין להתטמאות ידיו כמובן, באופן שלא הוי כלל בגדר יציאה, וא"כ שפיר קמ"ל יצאו ידיו לחוד היינו אפילו בשהה זמן מרובה דהרי הם בקדושתן ודו"ק.
13
י״דוגם יש ליישב בזה קושיית הכסף משנה בפרק ה' מהלכות ביאת המקדש הלכה ד', ועיין בחק נתן, ובצאן קדשים, ובפנים מאירות, על מסכת זבחים דף כ', שהקשו בהא דקאמר הש"ס: "יצאו ידיו לא קמיבעיא לן, כי קמיבעיא לן יצא כל גופו". והקשו דהא נמי תיפשוט דקתני "יצאו ידיו הרי הן בקדושתן" הא יצא גופו צריך לקדש. אמנם להתוספות הנ"ל ניחא, דאיכא למימר דהוא הדין אם יצא גופו אין צריך לקדש, והא דקתני ידיו, משום דאי הוי קתני יצא גופו הוה אמינא דדוקא אם לא שהה אלא זמן מועט כמו לענין נטמאו ידיו כנ"ל, אבל אם שהה זמן מרובה הוה אמינא דאפילו יצאו ידיו לבד גם כן צריך לקידוש ידים ורגלים, ולזה קתני יצאו ידיו ורגליו, דעל כרחך צ"ל דמיירי אפילו בשהה זמן מרובה, דאם לא כן יקשה קושית המנחת חינוך הנ"ל, וי"ל דהוא הדין ליצא כל גופו, ודו"ק.
14
ט״וונחזור לדברות הראשונות, לענין אם ניעור בלילה דהכריע הרמ"א דצריך נטילת ידים בלא ברכה, ויש להסתפק להרמ"א ז"ל בהמקומות השוכנים ממעלה ½ 66 להלאה לציר הצפוני דלהם מתמיד האורה סמוך לתקופת תמוז לפניו ולאחריו, עד שבמקום מעלה 90 מקום הציר הצפוני, להם ו' חדשים מתקופת ניסן ועד תקופת תשרי מתמיד להם האורה ולא נשקע החמה מעל האופק, כנודע. וא"כ לפי מה שהעלו האחרונים דבארצות הסמוכים להצירים צריך למנות כל כ"ד שעות למעת לעת, והבאתי ראיות לדבריהם בקונטרס מדת היום (נדפס פה עיה"ק ת"ו בקובץ אהל תורה סימן צ"ב) אות כ"א כ"ב כ"ג, והיינו די"ב שעות נחשב ללילה וי"ב שעות נחשב ליום, וא"כ יש להסתפק לענין רוח רעה השורה על הידים בניעור בלילה להרמ"א ז"ל, אי רק חשכות לילה בהעדר זריחת החמה על האופק תליא מילתא, או מה שנחשב ללילה תליא מילתא. ולפי עניות דעתי יש להקל, דהא אפילו בגבולנו ג"כ יש להקל דפשיטא ליה להאר"י והרמ"ז ז"ל דאין רוח רעה שורה בניעור בלילה, א"כ אין ספיקו של הב"י והרמ"א ז"ל מוציא מידי ודאי של האר"י והרמ"ז ז"ל. והא דכתב בשערי תשובה סימן ד' סעיף קטן ט' דנכון להחמיר כהרמ"א כיון דכתב בספר תרומה חדשה דצריך נטילת ידים כדרך שפוסלת לינה בקידוש ידים ורגלים, כבר דחיתי דאדרבה מקידוש ידים ורגלים היא ראיה להאר"י והרמ"ז ז"ל דאין רוח רעה שורה בניעור בלילה, וא"כ אף דעל כל פנים ראוי להחמיר דכבר הורה הרמ"א ז"ל, אבל על כל פנים הבו דלא להוסיף עלה במקומות הסמוכים להצירים אם ניעור בהזמן שנחשב ללילה, די"ל דלא נכנס כלל אפילו בגדר ספק להבית יוסף והרמ"א ז"ל כנ"ל. והנני בזה ידידו הדורש שלום תורתו וטובתו בלב ובנפש חפיצה ויזכה להגדיל תורה ולהאדירה, ולחדש חידושים רבים, ציצים ופרחים, וד' שנותיו יאריך בטוב ובנעימים, עד עמוד הכהן לאורים.
15
ט״זדוד שפירא
16