יין הטוב, חלק ב, אורח חיים ו׳Yein HaTov, Part II, Orach Chayim 6
א׳אם יש לברך ברכת ברוך שפטרני בשם ומלכות
1
ב׳בענין ברכת "ברוך שפטרני" ששאלת אם יש לברך אותה בשם ומלכות, ומה הפירוש "מעונשו של זה", ואם יש לברך ברכה זו גם על הבת בהגיעה לי"ב שנה ויום אחד.
2
ג׳תשובה. ברכה זו לא נזכרה בתלמודים, מקורה במדרש רבה פ' תולדות פרשה ס"ג: "אמר רבי אלעזר: צריך אדם להטפל בבנו עד י"ג שנה, מכאן ואילך צריך שיאמר ברוך שפטרני מעונשו של זה", ולא נזכר בה שם ומלכות. נראה דצריך שיאמר "ברוך שפטרני" בלא שם ומלכות. הראשונים וכן הטור ושו"ע לא הזכירו אותה, וי"ל מטעם זה שלא הוזכרה בתלמודים, וגם במדרש לא פורש בשם ומלכות ונראה שאינה ברכה שלימה, לכן לא ראו להזכירה. ועיין "לקט יושר" (על מנהגים מהד' פריימן, עמ' 40), שכתב שרבו בעל "תרומת הדשן" בירך על בנו כשקרא בתורה והתחיל ברכו, "בריך רחמנא מלכא ד[עלמ]א שפוטרני מעונש זה", מפני שלא הוזכר בה בפירוש שם ומלכות.
3
ד׳אלא שבתשב"ץ לתלמיד מהר"מ סי' ש"ץ מצאתי שכתב שם ברכה זו משם המדרש בשם ומלכות. וכן ראיתי בספר "ארחות חיים" (בהלכות ברכות אות נ"ח) שכתב: "כתוב בבראשית רבה: 'מי שיש לו בן והגיע לי"ג שנה, צריך לברך ברוך שפטרני מעונשו של זה', ויש אומרים אותה בפעם ראשונה שעולה הבן לקרות בתורה, והגאון ר' יהודאי ז"ל קם על רגליו בבית הכנסת ובירך ברכה זו בפעם ראשונה שקרא בנו בתורה". ונראה מדבריו דמברכים אותה בשם ומלכות, והגאון ר' יהודאי בירך אותה בשם ומלכות. וכן כתב במהרי"ל בהלכות קריאת התורה (דפוס סביוניטה דף פ"א) שברכה זו בשם ומלכות, ובזמן שבנו של מהרי"ל נעשה בר מצוה היה מברך עליו ברכה זו בשם ומלכות. וכתב: "וכן איתא במרדכי הגדול ברכה זו בשם ומלכות". וכן נראה מדברי הרמ"א ב"דרכי משה" [או"ח סי' רכ"ה] דברכה זו היא בשם ומלכות, אלא דכתב שקשה עליו שיברכו ברכה שלא הוזכרה בגמרא ובפוסקים. ולכן כתב בהגהת השו"ע: "טוב לברך בלא שם ומלכות". וכן כתב הלבוש לברך אותה בלא שם ומלכות.
4
ה׳וכמה מן האחרונים כתבו לברך בשם ומלכות. ועיין מגלה עמוקות פרשת חיי שרה (דף י ע"ג, דפוס לבוב) דכתב שאין הוא מודה להרמ"א שכתב: "טוב לברך בלא שם ומלכות", מאחר שיש סמך לזה מהמדרש שהוא אגדת ארץ ישראל ויש לסמוך עליו וכו'. ובסוף דבריו כתב [ש]אם יזכהו האל יברך בשם ומלכות. והרב מגן גבורים (באלף המגן סי' רכ"ה אות ז') כתב שיש לברך בשם ומלכות, כמו שכתב המהרי"ל וכמו שכתב הגר"א, והביא דברי מגלה עמוקות, ועיין שם שהאריך. ועיין פרי חדש בליקוטיו כאן.
5
ו׳וכנגדם ראיתי רבים כתבו לברך בלא שם ומלכות. ועיין למהר"י אלגאזי בספרו "אמת ליעקב" במשפט הברכות אות פ', שכתב משם "עמק ברכה" כלל י"ג בשם מהרי"ל לברך בלא שם ומלכות, וצ"ל "הרמ"א" במקום "מהרי"ל". ועיין "לדוד אמת", שם אות פ'. וה"בית הלל" באהע"ז (סי' ל"ד) כתב ע"פ תשובת הריב"ש שהביא מרן הב"י (שם סוף סי' ל"ד) לברך "ברוך השם שפטרני מעונשו של זה". וה"חזקוני" בפרשת תולדות (כ"ה, כ"ז) כתב בשם הבראשית רבה לומר "ברוך המקום שפטרני וכו'", וכן כתב "אור החיים" פרשת משפטים (כ"ב, ה), שהיו מברכים "ברוך המקום שפטרני מעונשו של זה".
6
ז׳אשר על כן נראה לענ"ד דבמקום שאין מנהג ידוע לברך בשם ומלכות, יש לברך בנוסח זה: "בריך רחמנא אלהנא מלכא דעלמא שפטרני מעונשו של זה". ועיין ט"ז סי' מ"ו ס"ק ז', וסי' רי"ט ס"ק ב', "שיורי ברכה" סי' רי"ד, "ערך השלחן" סי' קפ"ז, ועיין "פני יהושע" ברכות דף י"ב. ומה שכתב על דברי הפני יהושע הפתחי תשובה ביו"ד סי' שכ"ח בסוף ס"ק א' משם פרי תבואה יש לדחות, ועיין רב פעלים ח"ג או"ח סי' ז'.
7
ח׳ואשר לפירוש הברכה. הנה מפורש יוצא ממקור הברכה מהמדרש הנ"ל דעד י"ג שנה חייב האב להטפל בבנו ולהדריכו בדרך התורה והמצוה ולהפרישו מאיסורא כדי לחנכו בקדושה. ועד אז אם יחטא הבן יענש האב על שהתרשל בחינוכו, ומשגדל ונעשה בר מצוה החיוב עליו להתחזק בתורה וביראת שמים והאב נפטר מעונשו, ולכך נתקנה ברכה זו. כן נראה ברור מדברי המדרש, וכמו כן כתב בקיצור המגן אברהם. ועיין שם שכתב: "ובלבוש פירש איפכא, דעד עתה הבן נענש בעון האב", וזה שלא כדברי המדרש.
8
ט׳והנה עיינתי בלבוש וראיתי שכתב: "יש אומרים: מי שנעשה בנו בר מצוה יברך ברוך אתה וכו' שפטרני מעונשו של זה. אבל אין זה ברור, דהא אם אוחזין מעשה אבותיהם בידיהם לא נפטר עד כמה דורות כדכתיב פקד עון אבות וגו'. וטוב לברך אותה בלא שם ומלכות". ונראה מדבריו כמו שכתב בשמו המגן אברהם שמפרש דעד עתה הבן היה נענש עבור האב, דקטנים נענשים בעון אביהם. ומשגדל אינו נענש עוד עבורו, וכדאיתא במדרש זוטא רות על פסוק וימותו גם שניהם (א' ה'): "אמר ר' חייא בר אבא עד שלש עשרה שנה הבן לוקה בעוון אביו, מכאן ואילך איש בחטאו ימות". וכן הוא בילקוט ובלקח טוב. ועיין בתיקוני הזוהר תיקון מ' ורש"י דברים כ"ד פרק ט"ז. וכן כתבו התוספות במס' שבת דף כ"ה ד"ה כרת והרמב"ם בפ"ו מהלכות תשובה הלכה א' והרלב"ח בתשובה סי' ע"ו. ועיין משנה למלך פרק כ"ה מהלכות מלוה הלכה ג'. והאב היה נענש על ענישת בנו על ידו, כדאיתא במסכת שבת דף קמ"ט: דאין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה. ועיין כתובות דף ח' ע"ב, ובבא בתרא דף כ"ב תוספות ד"ה אנא, ועתה נפטר מעונש זה. ועל זה כתב שאין זה ברור, דהא אם אוחזין מעשה אבותיהם תמיד נענשים, וכיון שיש מציאות כזאת טוב לברך בלא שם ומלכות. וכן כתב אור החיים בפרשת משפטים שם וזה לשונו: "הצדיקים כשהיו בניהם מגיעים לכלל שנים שאינם נלכדים בעוון אביהם, היו שמחים ואומרים ברוך המקום שפטרני מעונש זה, כי יעניש השם לגורם עונש בשבילו לזולת". אלא דלפי זה היה צריך שהבן יברך, דלו שייכא הברכה יותר, וכמו שכתב כן השפתי כהן על התורה ריש פרשת לך לך שהבן מברך שפטרני מעונשו של אבא, או ששניהם יברכו. וגם אין לשון המדרש סובל פירוש זה של הלבוש. וכן ראיתי בדברי חמודות (פרק הרואה אות ל') שביאר כן את דברי הלבוש, וכתב שפירושו דחוק ורחוק מהענין ומלשון הברכה, ופירש כפירוש הראשון. ועיין שם דנראה מדבריו שהבין דהלבוש סובר דזה טעמו של הרמ"א שכתב: "טוב לברך בלא שם ומלכות", וכתב דלו נראה טעמו של הרמ"א משום דהברכה לא נזכרה בגמרא, כמו שכתב הרא"ש בפרק קמא דקידושין (סי' מ"א), אע"פ שבפרק קמא דכתובות (סי' ט"ו) לא כתב כן. וכן כתב נמי בספרו מלבושי יו"ט על הלבוש. וטעם זה כתב הרמ"א עצמו בדרכי משה וכנ"ל. וכבר כתבתי במקום אחר דבזמנו של בעל דברי חמודות לא יצא לאור ה"דרכי משה" ולא ראהו. ועיין "אליה רבה" ו"אליה זוטא" ומטה יהודה וכרם שלמה בסי' רכ"ה ושער אפרים שער ר' (אות כ"ה) ועוד. ובספר יפה ללב (חלק ו') ראיתי כתב כיון דיש אומרים לברך ביום שנכנס לשנת הי"ד, ויש שאומרים אותה בפעם ראשונה שעולה לקרוא בתורה, כמו שכתב הארחות חיים, וזה אפילו לפני שנעשה בן י"ג שנה, דקטן עולה למנין שבעה, לכך כתב הרמ"א כי טוב לברך בלא שם ומלכות. דאי משום שברכה זו לא נזכרה בש"ס, כמו שכתב ה"אליה זוטא" בשם לחם חמודות ודרכי משה, הרי איכא ברכה שלא נזכרה בש"ס ומברכים אותה בשם ומלכות. ודבריו תמוהים, דעל קטן מבן י"ג לא שייך לברך שפטרני, שעוד לא נפטר, והברכה נתקנה על בן י"ג, ומה שכתב הארחות חיים שיש שאומרים אותה בפעם ראשונה שעולה לקרוא בתורה היינו בפעם ראשונה שעולה לקרוא בתורה משנעשה בן י"ג, שאז הוא קורא, וקטן לא קורא. וטעמו של הרמ"א ברור, כמו שכתב הוא עצמו בדרכי משה, משום שלא נזכרה ברכה זו בש"ס ובפוסקים. ומה שכתב דהרי איכא ברכה שלא נזכרה בש"ס ומברכים אותה בשם ומלכות, לא פירש על איזו ברכה הוא מתכוון. אם כוונתו על ברכת הנותן ליעף כח שלא נזכרה בתלמוד, מקורה בסדורי אשכנז, והרמ"א בסי' מ"ו כתב לאומרה בשם ומלכות, כבר כתב שם הט"ז דשאני ברכת הנותן ליעף כח שנהגו לאומרה, וכל שנהגו לאומרה אע"פ שלא נזכרה בגמרא אין מבטלין אותה, ואין אחר המנהג כלום. ויש להאריך בדין ברכה שלא נזכרה בתלמוד, ואין כאן מקומו, ועיין שיורי כנסת הגדולה יו"ד סי' ש"ה הגהות הטור אות י"ג ו"עושה שלום" מערכת ב', ומגלה עמוקות הנ"ל, מה שכתבו בזה. ועיין עוד בלב מבין דף פ"ב ע"ג, מטה יהודה סי' רכ"ה ס"ק א', בית היין דף מ"ו ע"ב, בית אהרן מערכת ב' אות ח'.
9
י׳וראיתי בס' פתח הדביר סי' רכ"ה שכתב שני הפירושים הנ"ל בפירוש הברכה, והביא נמי מה שכתב השפתי כהן על התורה שהבן מברך, וכתב על דבריו דמלבד שלא נמצא שום פוסק שכתב שהבן מברך, ולא נחלקו אלא בפירוש הברכה, וכמו שכבר העיר עליו בזה מהר"ח פאלאג'י (בס' ברך את אברהם לבנו, סדר לך לך דף י"א ע"ב), הנה לשני הפירושים הנ"ל לא יאות לבן לברך ברכה זו, דמשוי לאביו לחוטא מצד התרשלותו ממצות חינוך, לפי פירוש הראשון; ולפי פירוש השני, מצד עונותיו. דמהאי טעמא כתב המגן אברהם בסי' רי"ט משום תשובת מהר"מ מינץ סי' י"ד דקטן לא יברך הגומל דמשוי לאביו לחייב. ולענ"ד לפי פירוש הראשון אם הבן יברך שפטרני ברכתו לבטלה דלאו בר עונשין הוא כלל, וברור שהשפתי כהן סובר כפירוש השני וכתב מה שכתב לפי פירוש השני. ואין ראיה מברכת הגומל, דהתם הבן נענש בעון אביו, וכשמברך הגומל מפרסם את אביו לחייב ובעל עברות, עיין שם במהר"מ מינץ. מה שאין כן כאן שעד כה הבן היה עלול להיענש אם אביו היה נכשל בעון שהיו פוקדים אותו עליו, וזמן זה חלף עבר, ונפטר הוא מחשש עונש כזה, ומודה על כך, אין חשש זלזול בכבוד אביו בזה. ועוד דהרי הגאון מהר"י באסאן בשו"ת לחמי תודה סי' ה' חלק על מהר"מ מינץ וכתב שאף אם פירוש לחייבים הוא חיוב עונש, שפיר מצי קטן לברך, דטופס ברכות הוא זה וכו', עיין שם. ובעל פתח הדביר עצמו בסי' רי"ט ציין על תשובה זו של מהר"י באסאן, ועיין שם מה שכתב לענין ברכת הגומל. אלא דלא נמצא חבר להשפתי כהן בפוסקים, ודבריו הם נגד המפורש במדרש שהאב מברך. ומה שכתב בס' דרכי שלום שהמגן אברהם כתב משם הלבוש שהבן מברך, שפיר כתב עליו הפתח הדביר דאגב ריהטא כתב כן ולא דק בדברי המגן אברהם, ומפורש בלבוש שהאב מברך. ועיין שם עוד בפתח הדביר שכתב שראה בס' קול קול יעקב שאדרבא הקשה על הלבוש דלפי פירושו היה להם לתקן שהבן יברך, וכמו שכתבתי לעיל, וכתב ליישב, ובעל פתח הדביר דחה את ישובו בטוב טעם, עיין שם.
10
י״אועל הבת בהגיעה לפרקה, אם יש לברך. הנה מטעמי הברכה שנתבארו לעיל נראה שיש לברך גם כן על הבת, דגם הבת צריכה חינוך, וגם היא נענשת בעון אביה, דבניו ובנותיו של אדם כשהם קטנים נענשים עבורו. אלא שלא מצאתי מי שכתב שיש לברך על הבת. כל הפוסקים שכתבו ברכה זו, כתבו לברך על הבן, ונראה דסבירא להו דהמדרש שנקט לבנו, דוקא נקט, ועל בתו לא מברך, ולפי הטעמים האמורים יש לתמוה דמאי שנא, למה לא יברך גם כן על בתו? וראיתי שכבר עמדו בזה אחרונים ונתקשו ליישב. עיין שו"ת הלכות קטנות (ח"א סי' רכ"ב) ופרי מגדים (סי' רכ"ה אשל אברהם ס"ק ה') ו"קול קול יעקב" בנימוקיו על השו"ע ועוד. והפרי מגדים כתב ליישב בדוחק לפירוש הראשון די"ל דאין האב מחוייב לחנך את בתו הקטנה, ולמאן דאמר מחוייב, אין בה כל כך מצוות שמחוייב לחנכה בקטנותה, ואם משיאה לאיש בקטנותה, קנין אישה הוית, ואין אביה נענש בשבילה. וכן כתב בעל קול קול יעקב דלפירוש הראשון ניחא, די"ל דאין האב מחוייב לחנך את בתו כדמשמע בנזיר (דף כט), ולמאן דאמר מחוייב קשה גם לפירוש הראשון, ויש ליישב. והביא דברי שניהם בעל פתח הדביר, ותמה על מה שכתבו שי"ל דאין האב מחוייב לחנך את בתו, דליכא מאן דאמר הכי, וכל הפוסקים קמאי ובתראי סבירא להו שהאב מחוייב לחנך את בתו, וכמו שכתב הגאון בעל חקרי לב (באו"ח סי' ק"ע) דלכולי עלמא חייב האב לחנך את בתו במצוות דשייכי בה ובאסורים, והאריך להוכיח כדברי החקרי לב, וכתב דדוקא בההיא דנזיר אמרינן דליכא חינוך בבת, ובכל התורה יש חינוך בבת, ואפילו הכי לא מברכים על הבת משום שאין בה כל כך מצוות וכו', וכמו שכתב בפרי מגדים. ולפירוש השני לא באו לכלל ישוב. והרד"ל בחידושיו על המדרש שם כתב: "משמע דוקא בנו אבל בתו לא. ולפי זה אין הטעם בשביל שעד עתה היה אביו נענש על מה שעובר הקטן כאשר חשבו האחרונים, דאם כן גם בתו כן, אלא עיקר הכוונה על שחייב ללמד תורה לבנו. וכן כתב מתנות כהונה: 'להטפל בבנו ללמדו תורה ומצוה'", וכן הוא ברש"י שם. ולולא דבריהם היה אפשר לומר משום שהמדרש מיירי ביעקב ועשו שטיפל בהם יצחק אבינו עד י"ג שנה, נקט ר' אלעזר "בנו" ולאו דווקא, והפוסקים שכתבו ברכה זו נקטו כלשון המדרש, והוא הדין בתו. ויש להאריך בכל זה ומאפס פנאי הנני מקצר ואומר שיש מקום לברך על הבת ויש לברך בלא שם ומלכות.
11
י״במכל מקום, יומא טבא יש לעשות גם לבת, ואחד הבן ואחת הבת צריכים לשמוח ולהראות שמחה ביום כניסתם לחיוב המצוות, ויגילו ברעדה בעומדם על הפרק, ותלמיד חכם ידבר בפניהם על ערך המצוות, עשה ולא תעשה, שכרן ועונשן ואהבת השם ויראתו וקדושת השבת ושמירתה ששקולה שבת כנגד כל המצוות.
12
י״גוראיתי בס' שו"ת הרב אברהם מוסאפיא בן הרב בעל "חיים וחסד" (שנמצא אצלי בכ"י) שכתב דמי שעושה סעודה ביום שבתו נכנסת בחיוב המצוות, דהיינו בת י"ב שנה ויום אחד, נ"ל דהיא סעודת מצוה כמו בבן י"ג ויום אחד, דמאי שנא, וזהו מנהג נכון, וכן עושים סעודת מצוה ויום שמחה בערי צרפת ושאר עיירות, לבן וכן לבת, ונפקא מינה שאם קראו אותו לסעודה שחייב ללכת. ובס' בן איש חי (פרשת ראה אות י"ז) כתב: "וגם הבת ביום שתכנס בחיוב מצוות, אע"פ שלא נהגו לעשות לה סעודה, עם כל זה תהיה שמחה באותו היום וכו', ותלבש בגד חדש ותברך שהחיינו ותכוין גם על כניסתה בעול מצוות, ויש נוהגים לעשות בכל שנה את יום הלידה ליו"ט, וסימן יפה הוא וכן נוהגים בביתינו" עד כאן, עיין שם.
13